"למה דווקא אני"? 5 משפטים שמעידים על חשיבה קורבנית

לכולנו יש רגעים שבהם אנחנו מסתכלים לשמיים ושואלים "למה דווקא אני?". החיים יכולים להיות קשים ויש זמנים שבהם זה מרגיש כאילו כולם והכל יוצאים נגד האושר שלנו. יש פעמים שגם הכל יוצא משליטה, ודברים רעים ממשיכים לקרות, מה שיכול לגרום לנו להרגיש שהיקום תוקף אותנו.

אבל יש פעמים אחרות שבהן אנחנו מרגישים ככה - אבל מדובר בתוצר של החשיבה הקורבנית שלנו.

למשל, אולי היה לכם יום נורא בעבודה ואז חזרתם הביתה וגיליתם שהכלב שלכם קרע את הספה. או שאולי הגעתם לאירוע גדול, גיליתם שהוא בוטל ברגע האחרון, ואז המכונית שלכם נגררה. אבל אתם אלה שנתתם לכלב לא מאולף לשוטט חופשי בדירה. ואתם אלה שבחרתם לחנות בחניית נכים כשאין לכם זכות להיות שם. אלו מקרים שבהם, אם אתם מרגישים רצון לשלוח אגרוף לשמיים, אולי כדאי להסתכל פנימה.

מה זה 'חשיבה קורבנית'?

"חשיבה קורבנית היא האמונה שהחיים קורים לך ושיש לך מעט או אף לא שליטה לשנות את זה", מסבירה ד"ר קאתי מקמאהון, פסיכולוגית קלינית ומייסדת Couples Therapy Inc. "זה לעתים קרובות נוצר אחרי פגיעה אמיתית, אבל הופך לסיפור מגביל. במערכות יחסים, זה מתבטא כהאשמה מתמדת, נסיגה רגשית וסירוב לקחת אחריות".

ד"ר קים סייג' מוסיפה שאלה עם חשיבה קורבנית לעתים קרובות יש להם "מוקד שליטה חיצוני, במקום מוקד שליטה פנימי". זה מונח פסיכולוגי שמתייחס לכמה שאדם מאמין שיש לו שליטה על החיים, ההתנהגות והגורל שלו. מישהו עם מוקד שליטה פנימי "רואה את עצמו יותר כאדריכל של החיים שלו", בעוד שאלה עם חשיבה קורבנית הם ההפך.

"אנשים שעוברים בעולם עם מוקד שליטה חיצוני מאמינים שכל מה שקורה להם זה תוצאה של גורל, מזל, או השפעה של אנשים אחרים", היא מסבירה. "במילים אחרות, כל מה שקורה להם הוא מחוץ לשליטתם".

חשוב לציין שזה לא המצב בכל דבר - במצבים של פגיעה, התעללות או מקרים אחרים, קורבנות בהחלט קיימת. חשיבה קורבנית מתייחסת באופן ספציפי לרגעים שבהם אנחנו עשויים להשפיע על דברים, אך תמיד מאשימים כוח חיצוני.

5 משפטים שמעידים על חשיבה קורבנית

1. "כולם תמיד נגדי" - ד"ר מקמאהון מציינת שלכל המשפטים האלה חשוב "להקשיב בעיון - לא רק למילים, אלא למה שנמצא מתחת". כי המשפטים האלה אומרים יותר ממה שהאדם שאומר אותם מוכן להודות. יכולות להיות כאן טקטיקות מניפולציה או בקשה תת-מודעת לעזרה.

במשפט הזה, מישהו עם חשיבה קורבנית חושב שאם כולם נגדו, זו לא אשמתו וכולם האחרים טועים. "המשפט הזה מציב קו בחול", היא אומרת. "הוא עושה אותך לחף מפשע היחיד ואת העולם לתוקף".

2. "אף אחד אף פעם לא מקשיב לי" - המשפט הזה לעתים קרובות נאמר אחרי שמישהו כן מנסה להקשיב לאותו אדם עם מנטליות הקורבן.

"זה מבטל את המאמצים של האחר וסוגר דיאלוג מראש", אומרת ד"ר מקמאהון.

ד"ר סייג' מביאה וריאציה נוספת של המשפט הזה: "אף אחד אף פעם לא מבין מה אני עובר או עם מה אני צריך להתמודד!"

זה בסופו של דבר חולק את אותו הרגש. וכפי שד"ר מקמאהון אומרת, לפעמים הבעיה לא שלא מקשיבים להם - אלא שהם לא מקבלים את מה שהם רוצים.

3. "למה דברים רעים קורים רק לי?" - בעוד שקורבנות אכן קיימים, מישהו עם מנטליות קורבן לעולם לא לוקח אחריות, וכל דבר רע הוא תמיד בגלל כוח או ישות חיצונית. אז זה הגיוני שהם ישתפו את התחושה שדברים רעים קורים רק להם, אומרת ד"ר סייג'.

משפט נוסף שנכנס לקטגוריה הזו הוא: "פשוט יש לי מזל רע. החיים תמיד נגדי", היא מוסיפה.

4. "לא משנה מה אני עושה, שום דבר לא משתנה" - משפט כזה הוא למעשה "חוסר אונים נרכש עם תוספת של יאוש", אומרת ד"ר מקמאהון. שוב, זה מכניס אותנו למצב של "טוב, אין טעם אפילו לנסות כי זה הולך להיות נורא", כשבפועל זו סתם דרך להתחמק מאחריות.

רגש דומה שד"ר סייג' מציינת הוא: "למה שאני בכלל אטרח לנסות לשנות משהו כשזה לא הולך לעבוד?" הם רוצים את הביטחון שזה לא נכון.

5. "אין לי דרך לשנות את התוצאות בחיים שלי" - מכיוון שחלק מחשיבת הקורבנות היא הרעיון שהחיים קורים לכם, ושאין לכם דרך לשנות את מסלולם, המשפט הזה מוכר מדי לאנשים עם המנטליות הזו. כי בעולם שבו אתם לא אלה שקובעים את הגורל או אסונות שלכם, איך אתם יכולים לשנות משהו?

מה לעשות כדי לשנות חשיבה קורבנית

הצעד הראשון לפתרון בעיות רבות, כולל זו, הוא לזהות אותן ולהמשיך משם.

"שימו לב לסיפור שאתם מספרים לעצמכם - ושאלו מי כתב אותו", אומרת ד"ר מקמאהון. "התחילו בקטן. קטעו את הספירלה. ואז תתחילו לכתוב לעצמכם סיפור אחר".

זה יכול להיות פשוט כמו לומר לעצמכם: "אפילו אם לא גרמתי לזה, אני עדיין יכול לבחור את הצעד הבא שלי".

מה לעשות אם מישהו שאתם מכירים יש לו חשיבה קורבנית

ד"ר מקמאהון מייעצת לא "ליפול למלכודת" כשאתם שומעים משפטים כמו אלה למעלה.

"אל תתגוננו, תתקנו או תיעלמו", היא מסבירה. "קבעו גבול עם חמלה".

איך זה נראה? אפשר לנסות לומר: "אני מאמין שהכאב שלך אמיתי. אבל אני לא יכול לשחק את הרשע בסיפור שלך".

כי כדי שיהיה קורבן, חייב להיות "רשע". והיא מציעה לא להיכנס לתפקיד הזה.

חשוב גם לזכור ש"זאת לא האחריות שלכם לגרום להם לשנות או לנהל את החשיבה הקורבנית שלהם". אם יש לכם מערכת יחסים בטוחה מספיק עם האדם הזה, אז אתם יכולים לעודד אותו לחפש עזרה מקצועית ותמיכה.