מכת השאלות המביכות בליל הסדר: מדריך הישרדות למשפחה הישראלית

פסח שייך לאותה קבוצת חגים שבהם אין שום יכולת להתחמק מהמשפחתיות. תחושת המשפחתיות נהדרת במקרים רבים והיא חשובה על מנת שנרגיש אהובים, רצויים ושייכים, אבל גם עלולה מאוד להעיק מכיוון שלא פעם הקיבוץ הזה יחדיו של בני משפחה רחוקים וקרובים שם אותנו גם תחת עיניהם הבוחנת.

הדינאמיקה החברתית הישראלית-יהודית מאפשרת לא פעם לאנשים להיות חודרניים ושיפוטיים כלפי בן משפחה אחר, כך שלא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו תחת ביקורת של אנשים האוחזים בערכים שיכולים להיות שונים מאוד מהערכים שלנו, ושמצפים מאיתנו לעמוד בסטנדרטים שלהם. כאלה שלאו דווקא נכונים או מתאימים לנו.

בעיה אחרת לגמרי היא עם שאלות שדווקא כן תואמות את עולם הערכים שלנו, אך מציבות מראה מכאיבה למה שאנו חווים ככישלון, למשל: השאלה הקלאסית: "נו, מתי תתחתנו?" לרווקים, או אפילו האמירה התמימה: "שבשנה הבאה שנזכה לחתונה שלך".

המהדרים במצווה יכולים אף להוסיף ביקורת סמויה נוסח: "אני בטוחה שהיית מוצאת זוגיות אם היית יורדת קצת במשקל", וממש לגרום לריב או וויכוח סוער סביב שולחן שאליו כולם מסובים.

הכי מאתגרים הם אותם קרובי משפחה חביבים ששואלים שאלות או מעירים הערות תוך שהם בטוחים כי הם מלאי הומור כרימון, אך למעשה משליכים אל החלל פצצה. במקרים מסוימים יהיו מי מהאנשים שיזרמו עם הבדיחה, או יצרו קואליציה ויפתחו דיון סביב הנושא – כך שמי מבני המשפחה יחושו חיבור, ומאידך התנכרות.

מה אפשר לעשות?

1. לומר בצורה המכבדת ביותר שאתם בטוחים שהשאלה נאמרה ממקום של דאגה ואכפתיות אך היא גורמת לכם להרגיש אי נוחות, וכמו שאתם מכבדים את המרחב האישי של אותו אדם (ונמנעים לשאול אותו אם הכרס זה כי הוא שמח לראות אתכם), אתם מבקשים שיכבדו גם את המרחב שלכם.
2. כשמתחיל דיון עליכם (למה משה דווקא עכשיו היה חייב להחליף עבודה? זו תקופה לא טובה!) לציין בקול ברור שאתם מודים על הדאגה והרצון לכך שיהיה לכם טוב, אבל שיש מערכת שלמה של שיקולים שלקחתם בחשבון ושזה לא המקום המתאים לדבר עליהם. שאתם מתייעצים עם האנשים המתאימים וכן, שוב לציין שהדיון גורם לכם אי נוחות.
3. אם מישהו פוגעני כלפיכם ומעיר הערה על הגוף שלכם, למשל, עצרו אותו במקום. תגידו שהערות על גופכם אינן מתאימות וכן - מעוררות בכל הסובבים חוסר נוחות.
4. אם מישהו נעלב כי הפרעתם לו להיות חודרני, אל תספקו לו תשומת לב יתרה. פשוט תמשיכו הלאה.
5. אם בן משפחה אחר מנסה לשדל אתכם לרצות את האדם החודרני כי "מה הוא כבר שאל?" ו"דודה יפה ממש נעלבה שלא ענית לה על תוכנית החומש שלך", תסבירו לאותו אדם באופן רגוע ושקול – שגם לכם, כמו לדודה יפה, חשוב להיות באווירה טובה בחג ובמרחב מוגן ולא שיפוטי, ושהשאלות האלה לא במקום, ולא נעימות לכם ושבדיוק כמו כל אחד אחר, גם אתם לא רוצים להיות תחת זכוכית מגדלת שמאירה את השלילי שבחיים שלכם, מול כולם.

מה חשוב לעשות?

לשים לב לעצמנו. לוודא שאנחנו לא שיפוטיים כלפי אף אחד אחר במרחב המשפחתי. לא כלפי דודה יפה שבאה עם שמלה לגמרי בצבע של השנה שעברה, לא כלפי דוד יעקב שהשפם שלו בלתי, ולא לגבי המארחת שהכינה אוכל בלי שום פלפל ושמן זית.

אם אנחנו לא נשפוט, ולא נהיה שותפים לשיפוט כלפיי אחרים, נהייה אנחנו אלה שתורמים למרחב נעים יותר בטוח יותר. והרי אתם יודעים – בדרך כלל, יחס גורר יחס. לאמיצים המעוניינים לעלות מדרגה, אפשר גם יותר מזה: אני נוהגת לומר ש: "אם עלי נגזר, אעשה את זה הכי כיף שאפשר". במילים אחרות: החלטתם ללכת לארוחה המשפחתית? תנסו להפוך את הזמן הזה באופן פעיל לנעים יותר.

בדקו עם עצמכם האם יש משהו חיובי שאתם יכולים לעשות כדי לתרום לאווירה טובה? אולי לומר איזו מילה יפה או מחמאה? אולי לנצל את החג כדי באמת לחגוג את זה שאנחנו כאן, ובחיים ושיש משפחה ולהוקיר לה תודה ואהבה לאנשים שסביבנו ולהביע תקווה לחזרתם של כל החיילים והחטופים הביתה, בשלום. לפינה השקטה שרק מחכה להם אוהבת ולא שיפוטית, בידיים פתוחות לרווחה.

התמקדות ביש תצמצם ללא ספק את תחושת הסבל, ותהפוך את החג לקצת יותר שמח.

הילה מעוז-שפיצר, מומחית בדרמה תרפיה ובבריאות נפש קהילתית, ודוקטורנטית במעבדה לנוירוביולוגיה התנהגותית, מנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית"