כשאנחנו רואים את עצמינו בפניהם של החטופים: על מעגל הפגיעה הנפשי בזמן המלחמה

אקהרט טולה, המורה הרוחני הידוע כתב כי "אהבה היא היכולת לזהות את עצמנו באחר". מה קורה לנו כאשר אנו מזהים את עצמנו או את היקרים ללבנו בפניהם של אחרים, החטופים אשר חווים זוועות ונמצאים בסכנת חיים?

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל מגיעות פניות רבות למרכזי הסיוע הנפשי, ולעמותת ער"ן בפרט. כמות הפניות מעידה על מעגלי פגיעה גדולים ועל צורך של רבים בתמיכה ובעזרה ראשונה נפשית. אם צעירה שפנתה לער"ן שיתפה: "בכל אירוע של שחרור חטופים אני נסערת. הלב שלי לא עומד בכל הרגשות האלה שמציפים אותי. אני לא מפסיקה לבכות על כולם".

מעגלי הפגיעה מאז שבעה באוקטובר הם גדולים ורחבי היקף. מובן כי הם כוללים את מי שנפגע באופן ישיר וחווה רצח, פגיעה או חטיפה של בן משפחה או אדם קרוב, אך גם אוכלוסיות נוספות נפגעו בצורה עמוקה, לרבות אנשים ששהו באזורי האסון או נחשפו לזוועות באופן עקיף דרך סיפורים, עדויות ותיעודים, מפי אנשים או בתקשורת וברשתות החברתיות. ישנם גם אנשים שמזדהים עם הקורבנות וכך גם הם משתייכים לאותם מעגלי פגיעה.

כולנו שייכים למעגלי הפגיעה הנפשית. בפניהם של החטופים משתקפים פנינו או פני ילדנו, אימהותינו, אבותינו, הסבים והסבתות שלנו, נכדינו, אחינו ואחיותינו, בני ובנות זוגנו וחברינו הקרובים ללבנו.

תחושה זו משתקפת היטב בפניות לער"ן בטלפון וברשת: "אני לא יכול לישון מרוב מחשבות על החטופים. זה מכניס אותי לתחושת ייאוש", אומר אחד. "מאז שקראתי על אחת ממשפחות החטופים אני בהלם. מסתובבת כמו סהרורית ולא יכולה להכיל את הכאב יותר". אמירות כמו: "הילדה המתוקה הזו לא יוצאת לי מהראש. הנכדה שלי באותו גיל ויש לה אותה חולצה בדיוק. זה שובר לי את הלב" הן נפוצות לא מעט.

לא מקרי שבימים בהם משתחררים חטופות וחטופים, מרביתנו צמודים לדיווחים בטלוויזיה ובאתרי החדשות, מחפשים בנואשות רסיסי מידע. לכל אחד יש חטוף או חטופה שנכנסו לו ללב באופן מיוחד. היא או הוא עשויים להזכיר לו בני משפחה יקרים או אפילו את עצמו כילד, כמתבגר, כצעיר או כבוגר. לפעמים זה המראה הפיזי כמו מבנה גוף או צבע שיער, לפעמים אלו תכונות שקראנו עליהן ועוררו בנו תחושת מוכרות והזדהות, לפעמים אלו מאפיינים של תחומי עניין ועיסוק או קבוצת גיל דומה ,כמו חיילות וחיילים, או צעירים חובבי מסיבות. הטריגרים יכולים להיות שונים ולעורר תגובות רגשיות מגוונות.

מפרוץ הלחימה התקבלו בקווי הסיוע של עמותת ער"ן מעל 62,0000 פניות מצוקה. מרביתן עוסקות בפחד, חרדה, טראומה והתמודדות עם מוות ואובדן. היקף הפניות ועוצמת המצוקה חסרי התקדים בעוצמתם משקפים את המציאות הבלתי נתפסת שבה אנו חיים. גורם ההפתעה, יחד עם אובדן החיים ואובדן תחושת הביטחון הבסיסית, מידת האכזריות והמעורבות של ילדים רכים כמו גם קשישים, החשיפה ללא פילטרים ברשתות ובמדיה החברתית לצד תחושת חוסר הוודאות המתמשכת – מציבים בפנינו התמודדות חדשה עם טראומה לאומית שטרם ידענו כמותה.

צו השעה – עזרה ראשונה נפשית זמינה

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה וכל אחד מתמודד בדרכו. החוויה של כל אחד ואחת מאתנו תקפה גם אם לא חווינו את האירועים בצורה ישירה.

התגובה השונה למצב נובעת ממספר משתנים. בין השאר: מיידיות האיום, הבדלי אישיות, מידת הנגישות שלנו לתמיכה, היכולת לבקש ולקבל עזרה, תפיסתנו הסובייקטיבית את המצב ותחושת המסוגלות ביכולתנו להתמודד עמו, וכן חשיפה קודמת לאירועים טראומטיים בהם חשנו חסרי אונים.

אוכלוסיות נוספות המושפעות רגשית כוללים אנשים שחוו אובדן או טראומה אחרת בשנה האחרונה ואנשים רגישים מטבעם. היבט נוסף המעורר תגובה חריפה הוא חוסר הוודאות בנוגע למצב החטופים והחיילים הלוקחים חלק בלחימה בהווה, כמו גם חוסר הוודאות באשר לעתיד. די אם נשים לב למה קורה לנו בגוף ובנפש כשאנו קוראים את צמד המילים "הותר לפרסום" כדי להבין את היקפם ועוצמתם של מעגלי הפגיעה.

"חוסר אונים נרכש" הוא מצב נפשי הנובע מאמונת האדם כי אין ביכולתו לשנות את המצב בו הוא נתון. האמונה של האדם, שאין בכוחו להשפיע על סביבתו, היא לרוב תוצאה של שרשרת חוויות קשות בהן חווה היעדר שליטה.

כאשר החיים מזמנים לנו מפגש ישיר או עקיף עם אובדן ופגיעה, ההגנות שלנו נסדקות ושיווי המשקל הנפשי שלנו מתערער. עוד מעבר לכך, עשויה להתעורר אצלנו חרדה קיומית מההתעמתות עם ארעיות החיים – שלנו ושל היקרים לנו.

שומרים על הנפש - בונים חוסן

הצרכים שלנו במצבי חירום ואסון מתחלקים לשלוש קטגוריות עיקריות. הראשונה: הצורך בביטחון - מקום לישון בו, מזון ומים. השנייה: הצורך במידע – מתחילת המלחמה אנו עדים למשפחות המנסות להיאחז בכל בדל מידע שהן יכולות להשיג במטרה להקנות לעצמן תחושה של שליטה. היעדר מידע מגדיל תחושת חוסר אונים ובהלה. אך עם זאת יש לסייג ולומר כי מומלץ לצרוך מידע ענייני ותמציתי בו נתעדכן בזמנים קצובים. קריאה של תיאורים או צפייה בסרטוני זוועות הן מזיקות ועלולות להוביל לתגובות קשות מאוד לאורך שנים. גם את הצפייה בתהליך הארוך של שחרור החטופים יש להגביל ולמנן. עצם הבחירה שלנו בנושא תמנע תחושת חוסר אונים.

קטגוריית הצרכים השלישית היא: צרכים רגשיים וחברתיים כמו הצורך בתמיכה. לעיתים כאשר אנו מתמודדים עם מצבי חירום, הצרכים הראשונים מטופלים והאחרונים נשכחים. הדאגה לנפש חשובה לא פחות מהדאגה לגוף.

בסופו של דבר, גם התגובות החריפות שלנו למצב הן צפויות וטבעיות וישתפרו במרוצת הזמן. מחקרים מוכיחים כי מרבית האנשים יחוו החלמה טבעית באמצעות המשאבים הפנימיים שלהם ובאמצעות תמיכה חברתית. זרעי החוסן מצויים בכולנו – קטנים וגדולים כאחד.

לצד כל הסיפורים מחממי הלב של התקופה האחרונה, חשוב שנהיה טובים וחומלים גם לעצמנו. נתבונן אחורה על התקופה הקשה שעברנו ונאמר לעצמנו בלבנו גם מילה טובה על שפעלנו הכי טוב שאנחנו יכולים כדי לשרוד, להגן על היקרים לנו ולעזור לאחרים. חשוב שננסה לסמוך על עצמנו ונדע שלרוב נפעל נכון ובאופן ספונטני.

העובדה שאנו נסערים, בוכים, עצובים, מרגישים אשמה או דווקא מרגישים כהות או אדישות לכאורה, אין פירושה שאנחנו חלשים, חסרי אונים או לא מתמודדים. ההפך הרבה פעמים הוא הנכון. בניגוד לנוקשות שנדרשת מהמרחב המוגן הפיזי, מרחב מוגן לנפש מתקיים בתוך כל אחד מאתנו והוא צריך להיות רך וגמיש. הוא מתבטא ביכולת להרגיש את הרגשות שלנו, בהבנה שאין רגשות פסולים, הוא טמון ביכולת שלנו להמשיך לנהל את מערכות היחסים שלנו ובהושטת יד לאחרים. היכולת לתפקד למרות הקושי הגדול, האובדן וחוסר הוודאות מהעתיד ולשמור על שגרה חדשה בימים לא שגרתיים היא לא מובנת מאליה וטוב נעשה אם נוקיר לעצמנו תודה.

בזמן משבר הפתיחות לקבל עזרה גדלה. היכולת לבקש עזרה כשקשה מעידה על כוחות ותעצומות. כשהסבל מתמשך, לא מרפה ופוגע בתפקוד כדאי להיות רגישים ולפנות לסיוע מקצועי.

בעזרת הסולידריות וההתנדבות מעוררי ההשראה, הלב השבור שלנו יתחיל להתאחות ודרך הסדקים יכנס גם אור. הישארו פעילים עזרו לאחרים ואל תישארו לבד.

ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן