"איך ולמה כל כך הרבה מלאכים נלקחים מהעולם?"

בר זומר חלקה היום (רביעי) בחיבוטי הנפש שלא נותנים לה מנוח, והקולות הפנימיים הסותרים שאיתם היא מתמודדת בתקופה המורכבת הזו של מלחמת חרבות ברזל, כשמצד אחד היא מנסה לדרבן את עצמה לקיים שגרת יום שפויה למרות הכל, ומצד שני מתייסרת על כך מיד לאחר מכן. ומה בכל זאת מקל עליה?

"אני מתחילה לכתוב במטרה לפרוק, פשוט לפרוק, אני מדברת לעצמי, ממש מדברת. מנסה להסביר למה אני צריכה להמשיך, למה אני צריכה לנהל שגרה כלשהי", כתבה זומר. "ואז כשאני עושה את זה אני כועסת על עצמי שאני מנהלת שגרה כלשהי. אני חושבת בכל רגע פנוי על משפחות השכול, על משפחות החטופים, על המשפחות שיקיריהן נלחמים. אני מרגישה חנק כזה בגרון שאי אפשר להסביר במילים ואני אומרת בלב 'מי אני בכלל שאני אדבר ככה?'. וזה מן לופ שלא נגמר ואני לא מצליחה להבין איך ולמה כל כך הרבה מלאכים נלקחים מהעולם, ממש כמו ילדה קטנה שואלת שאלות 'דביליות'".

בסטורי נוסף שהעלתה זומר היא סיפרה על השפעתה החיובית של הכתיבה על מצב רוחה. "ואני פשוט פותחת את הסטורי, מתחילה לכתוב, מוחקת המון, אומרת לעצמי 'למה את כותבת את זה לכולם?'. ואז שוב מקלידה, מעלה, משתפת, זה איפשהו מקל עליי. וכמו ילדה קטנה מקווה לא לשמוע יותר בשורות רעות, על אף שאני יודעת שזה לא אפשרי", חתמה.