שני רינג היא מעצבת פנים שפועלת כבר 12 שנים בתחום ולא מפחדת מצבע. להפך, היא מאוד מיודדת איתו ומנהלת איתו מערכת יחסים שבאה לידי ביטוי בפרויקטים שהיא מעצבת.
רינג בכלל מגיעה מעולם ההייטק, והיא בעלת תואר ראשון בכלכלה וספרות, בהייטק עבדה בתחום משאבי האנוש, אך כל הזמן הרגישה שטרם מצאה את ייעודה והמשיכה לחפש ולחקור מה באמת מעניין אותה. היא פנתה במקביל ללימודי תפירה, ובהמשך הגיעה הארה אחת בנוגע למה שהיא צריכה לעשות בחיים: עיצוב פנים. ומשם כבר הדרך היתה ברורה ורציפה.
רינג מספרת לנו שהיא לא בטוחה שאנשים מבינים את המורכבות של תפקיד המעצב, וש"לעצב יפה" מבטא קצה קרחון של תהליך ארוך שמגלם בתוכו סט מגוון של כישורים ותכונות שמעצבת צריכה שיתקיימו בתוכה. פגשנו אותה לראיון שהצבע עומד במרכזו.
"יחס לצבע הוא חלק מליבת כל פרויקט עיצוב ואדריכלות", היא מסבירה. "אין דבר רע בבחירה בפלטת גוונים מונוכרומטית, אבל יש לי תחושה שהרבה מהבחירות בפלטה הזאת הן תוצאה של פחד או של אי רצון להתמודד עם צבעוניות שפורצת את הגבולות הללו. צבעים מעסיקים אותי, ואחד הדברים שהתבהרו לי במהלך השנים הוא שצבע עז לא בהכרח מתקבל באופן מצועצע או נועז מדי בחלל מגורים. הייתי אומרת שלפעמים אפילו ההפך הוא הנכון.
"איך אפשר ליצור קיר כתום בתוך חלל, שלא יתקבל כפצצת אנרגיה שמתאימה יותר לפרסומת של תפוזינה? אני חושבת שההפתעה הגדולה היא לראות חלל מעוצב, מהודק והרמוני, ופתאום לשים לב שבעצם קיר מרכזי בו צבוע כתום. עם הזמן פיתחתי סוג של אובססיה קטנה לחיפוש מתמיד אחר חללים צבעוניים ומאוד ולא מצועצעים".
על אף שהפרויקטים שלך שונים אחד מהשני, קל מאוד לזהות את כתב היד שלך.
"חקירה של מפגשי חומרים וצבעים מניעים אותי. תהליך הפיצוח הוא מסע שנעשה יחד עם הלקוחות. נקודת ההתחלה שלו ידועה, אך התוצר הסופי מתגבש ומתבהר ככל שאנחנו צוללים לבחירות של האריחים, הצבעים, הטפטים וחומרים ומוצרים נוספים. אני מאמינה שהפרויקטים שונים אלו מאלו מכיון שהמעורבות של הלקוחות בפרויקט גבוהה. הם מכניסים את התבלין שלהם - אם זה פנטזיות, נטיות לב ושיגעונות, רהיט ישן, תמונה משגעת שעוברת במשפחה, ואם זה משקעי עבר - מגבלות ואילוצים. השילוב שלי עם הלקוחות מייצר בכל פעם תוצאה חדשה, ועל כן לעולם לא תחזור על עצמה".
תני דוגמה לתהליך פיצוח כזה.
"בפרויקט שהסתיים ממש לא מזמן, בבית של זוג עם שלוש בנות, חדר העבודה היה עמוס עם מאות דיסקים ותקליטים, מדפים ארוכים מרצפה לתקרה ומעברים צרים. פרט לעיצוב של כל הדירה מחדש, הם ביקשו להפוך את חדר העבודה לחדר שינה לבת האמצעית, ולכן נדרשתי לקחת בחשבון כחלק מהתכנון פתרון לכל הדיסקים והתקליטים.
"לפני השיפוץ לא היתה נוכחות בבית לאוסף האדיר והסנטימנטלי הזה, ואם יש משהו שאני אוהבת, זה הגוון האישי שאנשים מכניסים לבית שלהם. בחלל לא מנוצל שנוצר בלב הבית יצרתי ספריית תקליטים עשויה ברזל עדין וצבוע אדום. הספרייה מהווה גם את גב פינת האוכל והיא מתוכננת לאורך קירות המסדרון שמוביל לחדרי שינה. החלק הפתוח של ה-ח' פונה אל המטבח, ועטיפות התקליטים החשופות מהוות אלמנט דקורטיבי. בהמשך המסדרון משני צידי הכניסה לחדר הרחצה מוקמו שתי ספריות בעומק כפול לאחסון של הדיסקים, ובנוסף, כל קיר גב המיטה בחדר ההורים מחופה ספריית דיסקים מצד לצד ומרצפה לתקרה. כך לא היה צורך לוותר על חלום הדיסקים, והם נהפכו לאלמנטים חמים שמייחדים את המשפחה הספציפית".
למרות הצבעוניות, המראה שמתקבל אינו מצועצע. ספרי על האופן שבו את משלבת את הצבע בפרויקטים שלך.
"צבעים עוזרים לי לחדד את הסגנון של הבית, להדגיש את מה שאני רוצה שיבלוט ולטשטש את מה שפחות. צבעים, טפטים, אריחים על הקירות (ולא רק על הרצפה) מאפשרים לי לתחום תתי חללים, לייצר אינטימיות ולגרום למתבונן להשתהות עליהם. קיר רחוק מקבל הבלטה, חיבור של קירות הופך אותם למסה ונוצרת היררכיה פנימית. עבודה על חלל היא כמו יצירת אמנות תלת ממדית שעוטפת אותך, וחשיבה על נקודות החיבור ונקודות המבט מייצרת תוצאה עשירה ועמוקה יותר.
"מופע של חלל צבעוני לא חייב להיות ילדותי. שימוש בצבעים כהים בחדר שינה זה הכי סקסי שיש. לא בכדי הם נפוצים במלונות בוטיק, ואני לא חושבת שהבית שלנו צריך להיות שונה מכך. צבעוניות יכולה להיות שובבה ומעוררת, מגרה, מייצרת דינמיקה מוצלחת בתוכה.
"במשרדי הי-טק שעיצבתי במגדל רובינשטיין במרכז תל אביב, עשיתי שימוש בעשרה צבעים שונים, לאורך 1,000 מ"ר של קומה שלמה. הצבעים קיבלו ביטוי בקירות, בשטיחים ובציורי קיר ענקיים. האיזון נשמר והאווירה המתקבלת היא של עשייה ויצירתיות ולא של גן שעשועים".
אנשים מפחדים משילובים שמוציאים אותם מהקופסה. איזה תהליך את עוברת עם הלקוחות שלך? את מרגישה שהם נפתחים במהלך הדרך?
"לקוחות מגיעים אליי כי הם מחפשים את העיצוב הצבעוני, הנועז והשונה. הם לא מהז'אנר שמבקש את הבית המודרני ולא מהסוג שהולך על בטוח. באופן טבעי הם מרגישים שהם מוצאים בי את זו שתאפשר לתת ביטוי לשמחה ולססגוניות שהם לא הצליחו לייצר לבד בביתם, באופן שיראה מהוקצע.
לעיתים הקושי נמצא בהמחשה של רעיון שאני לא מוצאת לו רפרנס ישיר, ונדרש הרבה אמון מצד הלקוחות. החזון של התוצאה הסופית מתגבש עם התקדמות הפרויקט ומתחדד, אבל הוא לא פרוס בפניהם מהיום הראשון, לכן רק ברגע שנעשה החיבור בין כל האלמנטים, התמונה המלאה מתגבשת".
נושא של פיתוח האינדיבידואל מאוד מעניין על רקע תקופה שבה הבתים של רבים מאיתנו נראים כמו "קופי פייסט". ספרי על המיקום שלך על המפה הזאת ומה זה דורש.
"הטעם שלי התגבש כשהתחלתי את צעדי הראשונים בעולם העיצוב, ולמדתי מה מושך אותי ומה מרדים אותי. גיבוש טביעת האצבע שמייחדת את הסטודיו שלי נעשתה באופן אינטואיטיבי, ולא מתוך רצון להוות תנועת נגד אל מה שהוא המיינסטרים. בעיקר לא הבנתי מדוע הלבן שולט, כשיש עושר כל כך גדול של צבעים. כשאני רואה מעצבים אקלקטיים מקסימלסטים מחו"ל אני יודעת שיש לי עוד לאן לשאוף מבחינת שבירת הגבולות.
אחד על אחד עם שני רינג
מה מצית בך את הדימיון?
"משחקים של אור וצל, הטבעות של צורות טבעיות וגאומטריות בחומר, ופלטות צבעים שאני מוצאת בכל מיני דברים אקראיים בחיי - תפזורת של אוסף חרוזים, אוסף של עלים ופרחים שנשרו בחצר, ציור של הילדה שלי. אין חוקיות. כמובן, העיניים תמיד נשואות אל מעבר לים - אל מה שנעשה באירופה בעיקר, עם תקציבים אדירים ולקוחות בלתי נתפסים".
עד כמה הפרקטיקה שלך כאישה וכאמא באה לידי ביטוי בתכנון שלך?
"אני תמיד משקפת ללקוחות שהם יודעים מה נכון עבור סגנון החיים שלהם - הדינמיקה שלהם כמשפחה, האופן שבו הבית מתנהל ושגרת חייהם. זאת יכולה להיות משפחה עם ילדים או לקוחות רווקות שאוהבות לארח ולייצר סיטואציות אירוח שונות. אני משתדלת תמיד לנתק את מה שאני חושבת שהוא הכי נכון מחוויית החיים שלי - וזו נקודה שחשוב להדגיש - עד כמה אמפתיה בעיצוב הוא כישור שכל מעצבת צריכה שיהיה לה בסט כלי העבודה שלה. זאת יחד עם הקשבה, הכלה, ים של סבלנות... אז כנראה שכן - לא מעט מכישורי האמהות שלי באים לידי ביטוי מול הלקוחות שלי".
התערוכה האחרונה שביקרת בה?
"באחת השבתות האחרונות קפצנו עם הילדים למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ברמת אביב. אין כמו הטקסטורות של הנמרים, הפרפרים והחרקים, בשביל לקבל השראה לשילובי צבעים. העצירה החיונית לרגע ממירוץ היומיום והתבוננות בעושר הבלתי נתפס של בעלי החיים הוא ממש אויר לנשימה הכרחי".
מוזיאון שתמיד תשמחי לחזור לבקר בו?
"שניים עולים לי לראש - מוזיאון הצילום בברלין, ובאופן ספציפי בתערוכת הצילומים המהפנטת של הלמוט ניוטון. הגעתי למוזיאון בביקור הראשון שלי בעיר המרתקת והבלתי נתפסת הזו.
National Portrait Museum הוא בלתי נתפס בעוצמה ובגיוון שבו. הפשטות של הקונספט שחוצה מדיומים ומחבר אותך באחת אל ההוויה של המודל המצויר ושל האמן המשתקף דרך הציור גם יחד, במיוחד בסמיכות של שלל היצירות זו לצד זו".
פרויקט אדריכלי שגורם לך להתרגש?
"בריכה ישנה בסגנון האר-דקו בעיר ליל בצפון צרפת שהוסבה למוזיאון אמנות, משלבת ויטראז'ים מקסימים ואפקטים קוליים שמשמרים את תחושת הבריכה המקורה. המוצגים משולבים בבריכה הריקה ולאורך המלתחות. כמובן שכבר אז מתוך האהבה שלי לאריחים הסבו את תשומת ליבי לאריחים השונים שמשולבים בפרויקט".