איך גורמים לדירה משפחתית להרגיש מרווחת יותר בלי להוסיף לה אפילו מטר אחד? בפרויקט הזה, התשובה התחילה דווקא בוויתור. בדירה תל אביבית שבה מתגוררים זוג ושלושת ילדיהם, החלוקה המקורית כבר לא התאימה לצרכים של המשפחה. היו בה מספיק חדרים, אבל הכניסה הייתה חסומה יחסית, המטבח לא השתלב היטב בחלל הציבורי והתחושה הכללית הייתה של בית צפוף ומחולק מדי.
כשמעצבת הפנים ליאת זליג ניגשה לתכנון מחדש, היא לא ניסתה להוסיף עוד פתרונות על הקיים, אלא בחנה מה אפשר להסיר כדי לאפשר לדירה לעבוד טוב יותר. המהלך המשמעותי הראשון היה ביטול שירותי האורחים הקטנים שמוקמו בסמוך לכניסה. עם הסרת הקירות נפתח המבט פנימה, והחלל הציבורי קיבל הזדמנות להתחבר מחדש.
דווקא החדר שנעלם אפשר לזליג להרחיב את תחושת המרחב וליצור קשר טבעי יותר בין המטבח, פינת האוכל והסלון. במקום שלושה אזורים שמרגישים נפרדים, נוצר חלל אחד שמאפשר למשפחה להתנהל יחד.
המטבח עבר מקום והפך ללב הבית
אחד השינויים המרכזיים בפרויקט היה העברת המטבח למיקום חדש. בתכנון המעודכן הוא הפך למרכז הפעילות של הבית, עם אפשרות לבשל, לארח ולהיות חלק ממה שקורה בשאר החלל הציבורי.
קיר גבוה מרכז את המקרר, התנורים ופתרונות האחסון, ואזור העבודה נמשך מתחת לחלון. במרכז המטבח ניצב אי גדול המשמש להכנת אוכל, לאחסון וגם לישיבה יומיומית. בקצהו שולבה מסגרת מתכת שחורה, ובצדו מוקם מקרר יין.
כדי לשמור על מראה נקי ומואר, בחרה זליג בחזיתות עץ אלון טבעי בשילוב לבן ומשטחים בהירים. העץ ממשיך גם לחללים הסמוכים ומחבר בין אזורי הבית, כך שהמטבח אינו נראה כמו יחידה נפרדת אלא חלק אינטגרלי מהתכנון כולו.
אחסון בלי להעמיס על החלל
בבית של חמישה אנשים, אחסון הוא לא מותרות אלא צורך יומיומי. אלא שבמקום למלא את הדירה בארונות ובריהוט נוסף, זליג שילבה את פתרונות האחסון בתוך הנגרות, כך שהם ממלאים כמה תפקידים במקביל.
בפינת האוכל, למשל, תוכנן קיר נגרות המשלב ספסל עץ ארוך, מגירות עמוקות, ארונות גבוהים ונישה פתוחה. כך מתקבלים גם מקומות ישיבה נוספים וגם שטחי אחסון רבים, בלי להעמיס על החלל בפריטים נפרדים.
גם בסלון נשמר מרכז פתוח יחסית. ספה בהירה, מזנון עץ ארוך ונמוך, כורסה ושולחן שחור יוצרים מראה מאופק שאינו מתחרה בחלל עצמו. ליד החלון נוצלה פינה צרה לטובת ספרייה פתוחה לספרים ולחפצים של בני המשפחה. השטיח והווילונות מוסיפים רכות, ואילו הפתחים הגדולים לכיוון המרפסת מכניסים אור טבעי ומחזקים את תחושת המרחב.
פלטת החומרים נותרה מצומצמת ומאוזנת: לבן ואפור בהיר משמשים כרקע, העץ מוסיף חמימות והשחור מופיע בנגיעות קטנות בגופי התאורה, בידיות, בפרזול ובמסגרות. המטרה הייתה ליצור בית עכשווי, אך כזה שלא ירגיש מיושן בעוד כמה שנים בגלל טרנד חולף.
תכנון שחושב גם על העתיד
הגישה הפרקטית ממשיכה גם בחדרים הפרטיים. באחד החדרים נוצלה נישה קיימת ליצירת פינת עבודה מנגרות, עם משטח רחב ומדף פתוח, שמאפשרים לשמור על מרכז החדר פנוי. בחדר השינה נבחר קיר בגוון ירוק־אפור עמוק מאחורי המיטה, בשילוב פרקט, עץ וטקסטיל בהיר. דלת הזזה בגוון הקיר מובילה לחדר הרחצה וחוסכת את שטח הפתיחה שדורשת דלת רגילה.
גם בחדרי הילדים הושם דגש על תכנון שיכול להשתנות עם הזמן. בחדר המשחקים שולבו רהיטים ומדפים נמוכים ונגישים, שולחן ליצירה ומסילה שעליה אפשר להציג ציורים ועבודות מתחלפות. בחדר התינוק נבחרו עץ בהיר, טפט עדין וטקסטיל רך, ליצירת מעטפת רגועה שאינה ילדותית מדי ויכולה להתאים גם כשהתינוק יגדל.
השיפוץ כלל תכנון מחדש של מערכות החשמל, התאורה והאינסטלציה, החלפת הריצוף בחלל הציבורי, התקנת פרקט בחדרים ונגרות רבה בהתאמה אישית.
אבל הסיפור המעניין בדירה הזאת אינו מסתכם בחומרים, ברהיטים או במספר הארונות. הוא נמצא דווקא בהחלטה לזהות מה מונע מהבית לתפקד היטב - ולשנות את התכנון מהיסוד.
בסופו של דבר, הדירה נשארה בדיוק באותו גודל. חדר אחד אפילו נגרע ממנה. ובכל זאת, בזכות ביטול שירותי האורחים, העברת המטבח, פתיחת החלל ותכנון מדויק של האחסון, היא מרגישה פתוחה, מרווחת ונינוחה יותר. לפעמים, מתברר, כדי להרוויח מקום לא צריך להוסיף מטרים. צריך רק לדעת על מה לוותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו