משפחה פלשתינית מג'נין מצאה מקלט בבית חב"ד: "מצב שזועק לאחדות"

לכפר הפליטים היהודי אנטבקה הגיעה משפחת אבו אלרוב • הרב הראשי של אוקראינה פתח בפניהם את הדלת וסייע להם • "יש גל של סולידריות, אין שום הבדל, כל התושבים מקבלים יחס זהה. בין שמדובר בערבים או לא", סיפר אב המשפחה

אנשים הולכים בסמוך לרכבים שנפגעו בהפצצות של צבא רוסיה, בקייב שבאוקראינה (ארכיון), צילום: אי.פי.איי

משפחת אבו אלרוב הינה במקור מג'נין, אך בשנים האחרונות חיה בעיר אירפין שבאוקראינה. הם נאלצו להימלט מביתם ומצאו מחסה בכפר אנטבקה היהודי, שמאוכלס על ידי חסידי חב"ד בהובלת הרב הראשי של אוקראינה, הרב משה אסמן. בראיון לכתבי i24NEWS, הם סיפרו אמש (רביעי) על הסיבות שהובילו אותם אל הכפר ועל הסולידריות והאחדות.

עם פרוץ הקרבות והירי המאסיבי על העיר, נאלצו בני משפחת אבו אלרוב לנטוש את ביתם. הם מצאו מחסה בכפר לא רחוק אצל הרב משה אסמן. מדובר בכפר אנטבקה, שהוקם ב-2014 ככפר פליטים ליהודים שנמלטו מאזורי העימות, וכעת הופעל מחדש. הרב אסמן פתח את הכפר בפני יהודים רבים שנאלצו להימלט מביתם, משם הוא מנסה לחלץ אותם אל מחוץ לגבולות אוקראינה, תוך שהוא מספק להם קורת גג, מזון, שתייה ושאר ציוד הכרחי. משפחת אבו אלרוב הגיעה לאזור ומצאה מחסה יחד עם אנשי הקהילה היהודית.

"אירפין היא עיר בפרברי קייב, כ-15 קילומטרים משם", סיפר ד"ר יעקוב אבו אלרוב, אב המשפחה, לכתב i24NEWS בערבית, אדהם חביבאללה. "כעת הטנקים הרוסיים ניסו להיכנס לקייב דרך אירפין, אך הם לא הצליחו כי הם התמודדו עם התנגדות אלימה מאוד. היו כמה קרבות באירפין, ובמשך כל הזמן הזה שבו היינו בבית ופחדנו לצאת, המשכנו ללכת הלוך ושוב למקלטים. לפעמים נאלצנו להישאר בבית. לא הייתה לנו הזדמנות לברוח קודם לכן (...). אמרו לנו שעלינו להתפנות מהמקום שבו שהינו כי הוא כבר לא בטוח. אז נסענו ברגע שהייתה הפוגה מהקרבות, וזו הייתה הרפתקה כי באמת לא ידענו למה לצפות. אשתי ושני הילדים היו איתי ברכב ונסענו עד לכאן. היו קולות ירי, לא העזתי לנסוע מהר. נתקלנו בחמישה מחסומים של הצבא האוקראיני".

ד"ר יעקוב אומר כי יש סולידריות מדהימה בעם האוקראיני: "גל הסולידריות הזה נראה לעין בבירור במהלך המלחמה. אין שום הבדל - כל התושבים מקבלים יחס זהה. בין שמדובר בערבים או לא, אוקראינים, אנשים מכל הדתות האחרות. כולם דבקים זה בזה. אנשים מאוחדים בסיטואציה הזאת, מפני שהם צריכים האחד את השני כדי לשרוד. אנחנו מדברים על ילדים ונשים שנזרקו לפתע מהבתים, אזרחים הפכו להומלסים בין לילה. זה מצב שזועק לאחדות הומניטרית אוטומטית". בכפר אנטבקה פועלים אנשי הקהילה היהודית על מנת לחלצם בשיירת אוטובוסים מאובטחת אל מחוץ לגבולות המדינה. ד"ר אבו אלרוב מספר כי הם קיבלו תמיכה רבה מאנשי הקהילה היהודית וזכו להכנסת אורחים חמה: "הם עזרו לנו מאוד - העניקו לנו מקלט וקיבלו אותנו בנדיבות. הציעו לנו אוכל, שתייה ושאר דברים חיוניים".

אב המשפחה ציין כי הם אינם יודעים לאן ימשיכו לאחר שיחולצו מגבולות אוקראינה: "אנחנו משאירים את זה בידי אלוהים. אולי לפולין או לרומניה, לכל מקום שאליו נוכל להגיע באחת ממדינות אירופה השכנות, אם נזכה להזדמנות הזאת. אבל למען האמת, נראה שהמצב רק הולך ומחמיר. אנחנו רואים בטלוויזיה תגבורת רוסית שהולכת וגוברת מדי יום. אנחנו לא יודעים אם נוכל לעבור או לא".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר