חגי תשרי, ובראשם עשרת הימים הנוראים, מביאים עימם תפילות ומשאלות לשנה טובה ולכך שיכלו קללות השנה החולפת. לציון 80 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים, התחקינו אחר המסמכים שתיעדו את הרגעים שבהם התפילה לחתימה טובה בספר החיים קיבלה משמעות מוחשית, קיומית ומצמררת מתמיד.
בימים האחרונים העלה מוזיאון בית לוחמי הגטאות תערוכת צילומים, ציורים, רישומים ומסמכים השופכים אור על האופן שבו ציינו היהודים את חגי תשרי בגטאות ובמחנות העבודה וההשמדה. למרות התופת שעברו, סיכנו את עצמם רבים מהם כדי למצוא מעט נחמה ותקווה דווקא בימים המכונים "הנוראים".
"אופן קיום מצוות חגי תשרי השתנה ממקום למקום. בין אם זה בגטו, בין אם זה במסתור, בין אם זה במחנה ובין אם זה אפילו מייד אחרי המלחמה", מסבירה ענת ברטמן אלהלל, מנהלת ארכיון בית לוחמי הגטאות. "אבל מה שמאוד בולט זה הרצון, הצורך להמשיך ולקיים מצוות, לדבוק במסורת בתנאים שהם בלתי אפשריים. בשבילנו זה מובן מאליו, אבל המשמעות עבורם היתה לדבוק בעולם הישן, בעולם השפוי שהם הכירו לפני שהתהפכו היוצרות".
מנדל גרוסמן, שנספה בסוף המלחמה, סיכן את חייו כאשר תיעד באלפי צילומים את הזוועות בגטו לודז' בכל שנות קיומו, למען הדורות הבאים. הנאצים אסרו על היהודים לצלם בגטו, אולם גרוסמן ניצל את האישור שקיבל להחזיק מצלמה וחומרי צילום במסגרת עבודתו במחלקת הסטטיסטיקה של הגטו. כך, הצליח לתעד גברים ונשים מתפללים יחדיו ביום כיפור בחצר בית כנסת בגטו.
בשונה מהגטאות, במחנות צוינו החגים בהסתר ותוך סכנת חיים ממשית. מציאות זו נחשפת בתיעוד נדיר של תפילת "כל נדרי" שנכתבה על דף נייר ביידיש במחנה הריכוז ברגן בלזן. "כל הרכוש נגזל מהם במחנות, וספרי קודש הם בוודאי לא הורשו להחזיק. כל מה שהם החזיקו היה בהסתר וסיכן אותם. התפילה הזאת נכתבה מתוך הזיכרון. מי שכותב תפילה כזאת במחנה יודע שהוא מסכן באופן ממשי את חייו", ממשיכה ברטמן אלהלל להסביר, "היה צריך אומץ ותעצומות נפש בלתי נתפסות כדי לעשות דבר כזה. זה מעיד דווקא על הרצון לדבוק בחיים שהתפילה היא חלק מהם".
באפריל 1944 שוחרר מחנה ברגן בלזן ועד 1945 הובסו הנאצים בכל אירופה. בברלין תועדה תקיעת השופר הראשונה לאחר תבוסתם, ובמחנות הריכוז תועדו רגעים מרגשים של מפגש בין קצינים יהודים בצבאות הברית, לבין ניצולי השואה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
