המקורות ההלכתיים מתמקדים בתעניות להורדת גשמים. המשנה בתענית מתייחסת בהרחבה לתלות הקיומית של החקלאים בארץ ישראל בגשם, ומציבה נקודות זמן בלוח השנה, לסדר פעולות של תעניות ועצירות תפילה והתעוררות לפי הימשכות עצירת הגשמים. עם זאת, מעט מאוד מהמקורות ביהדות מתייחסים למקרה ההפוך – ריבוי גשמים. הסיפור המוכר הוא של חוני המעגל, שמבקש מאלוהים לעדן את גשמי הזעף שהחלו בעקבות תפלותו, מתייחס באופן ספציפי לריבוי גשמים, אך מדובר במקרה כמעט יחיד.
יהדות אירופה התאפיינה באנשים שעסקו פחות בעבודת האדמה, והאקלים האירופי הממוזג זימן להם פחות משברים של עצירת גשמים. מאידך, התמודדו הערים האירופיות, שרובן המוחלט שכנו בעמקים ובסמוך לנהרות, עם איום חמור של הצפות. בשלהי ימי הביניים, תוואי הנהרות היו פראיים, ורבים מהם טרם 'בויתו' ע"י האדם באמצעות הטיה, דיפון וסכרים. בשל כך, היו חשופות הערים להצפות בעונת הפשרות השלגים, בעיקר בשנים עם חורפים קיצוניים. לצד עליית נהרות על גדותיהם, היו התבואות חשופות לגשמי קיץ, שפגעו ביבולים.
הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שבספריה הלאומית, כולל אלפי ארכיונים של קהילות יהודיות. ארכיונים המשקפים ברובם את מציאות החיים וחיי החול של העם היהודי בגלות. לפיכך, הם כמעט ואינם כוללים טקסטים של הלכה, הגות ותפילה. עם זאת, ניתן למצוא בהם לא פעם סדרי תפילות שחוברו במיוחד לכבוד מאורע מסוים או צרה המתרגשת לבוא על הציבור.
אחד מאוספי התפילות בספרייה הלאומית שמוצאו במודנה, עיר מרכזית במחוז אמיליה -רומאניה שבצפון איטליה, המשמשת כבירת נפת מודנה וממוקמת בצידו הדרומי של נהר הפו, חושף כיצד התפללו היהודים לעצירת הגשמים. תחת הכותרת: "שנת התכ"ה ליום י"ג לחודש אב מעיר מודנה – תפילה על ריבוי גשמים", חושפת התפילה תחושת מצוקה מפני ריבוי הגשמים והמצב האקלימי, בשנה (1665) שאכן מתאורת במחקרי האקלים השונים כשנה גשומה במיוחד שבמהלכה התרחשו הצפות רבות ברחבי אירופה.
"ריבונו של עולם. בושנו ונכלמנו להרים אלוקינו פנינו אליך. כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים", נכתב בנוסח התפילה. "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש, כי עונותינו עברו ראשינו, כמעט המים שטפונו, נחלה עבר על נפשנו, ואין אנו יכולים לקבל רוב טובה שהשפעת עלינו, כי גשם השוטף היורד בזעף עלינו, מטשטש הקרקע ומפסיד הזרעים והתבואות. וגם לעובדי אדמה אין לאל ידם לדוש החיטים שכבר נקצרו, לא לזרות ולא להבר ולא לחרוש ולא לזרוע בארץ גשומה כזאת עד יבושת המים מעל הארץ".
"וזה מכמה ימים וזמן הרבה שהגשמים יורדים יום יום וירבו המים מאד על הארץ. והנהרות יתגועשו מימיהם ויהמו גליהם, תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, כל משבריך וגליך עלי עברו. ארץ רעשה, אף שמים נטפו, גם עבים נטפו מים, וגשם מטר, וגשם מטרות עזו. נשמו מסלות, שבת עובר אורח, כל ידים תרפינה, וכל ברכים תלכנה מים. ידענו כי חטאנו, ואין מי יעמוד בעדינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו על נפשנו ועל מחיתנו, ובך בטחנו ובגודל רחמיך וחסדיך כי מעולם המה", כתבו היהודים.
"אנא הא-ל ה', בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה, נותן נשמה לעם, לעם עליה, ורוח להולכים בה. אתה ציות במאמרך יקוו המים מתחת השמים למקום אחד ותראה היבשה. אתה בקעת מעין ונחל. אתה הובשת נהרות איתן, אתה הצבת כל גבולות ארץ. שמת חול גבול לים, חק עולם ולא יעברנהו, ויתגעשו ולא יוכלו, והמו גליו ולא יעברנהו, גבול שמת בל יעבורון, בל ישובון לכסות הארץ. רחם נא על בניך ועל כל בריותיך, ומעשה ידיך בכל מקום שהם, הנתונים בצער ובצרה על רוב הגשמים. ובפרט בקצת גלילות אשר כמעט אפפום מים עד נפש, ונהר יסובבם, פחד קראם, ורעדה אחזתם, חיל כיולדה, יראה ורעד יבא בם, ותכסם פלצות, כי מי הנהרות העצומים והרבים, מים כבירים, שוטפים ועוברים על כל סביבותיהם".
"העבר נא רוח רחמיך על הארץ וישובו המים ויכלא הגשם מן השמים. תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה. הרעשת ארץ פצמתה, רפא שבריה כי מטה. אף תכון תבל בל תמוט. והשב לנו השנים כתיקונם ,וברך את תבואותינו ומעשה ידינו, וקבל תפילתנו כמו שקבלת תפלת משה רבינו עליו השלום, שנאמר: ויחדלו הקולות והברק ומטר לא נתך ארצה. וכתפלת חוני המעגל שהתפלל לפניך על רוב גשמים, וכך אמר בתפלתו: רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. כעסת עליהם - אינם יכולים לקבל, השפעת עליהם רוב טובותיך - אינם יכולים לקבל. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהיה ריווח בעולם", סיכמו היהודים את תפילתם החריגה.
מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שבספריה הלאומית, ד"ר יוחאי בן-גדליה, מסביר כי "תפילה זו, פותחת צוהר ייחודי לעולם התפילה של יהודי איטליה, ולאופן בו ביטאו בתפילתם את החשש שלהם מפני אירועי האקלים השונים במהלך החורף. ממצאים אלו הינם בעלי חשיבות מרובה להיסטוריה היהודית, המשתמרת באמצעות הספרייה הלאומית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו