היד החזקה: למה אכפת ליהדות אם אנחנו ימנים?

בתחילת השנה העברית פרסם דובר צה"ל את סיפורו המופלא של הלוחם עמית גלר, שנפצע לפני כמעט 50 שנה לאחר מספר שבועות של לחימה כמפקד מחלקת טנקים במלחמת יום כיפור, וכתוצאה מכך איבד את ידו הימנית.

לאורך כל נעוריו נהג עמית לנגן על סקסופון, אך הפציעה במלחמה שללה ממנו את היכולת לנגן עם שתי הידיים. הוא החל לנגן על חצוצרה, כלי בו ניתן לנגן ביד אחת בלבד, והאהבה הגדולה לכלי עליו ניגן עוד מילדות נותרה בגדר חלום. זאת עד שיחידה 81, היחידה הטכנולוגית של מערך המבצעים המיוחדים, בשיתוף עם עמותת "ריסטרט", החליטו לפתוח במבצע "חוזר לנגן".

למימוש המשימה נרתם אסף גינצבורג מבית המלאכה הוותיק "גינצבורג" בתל אביב. לאחרונה פגשתי אותו והוא סיפר לי בהתרגשות ובגאווה כיצד פיתח במשך תקופה ארוכה את הכלי הייחודי והמונגש עבור עמית - סקסופון עם מערכת אצבוע שמאפשרת נגינה ביד אחת בלבד, וסיוע להשלמות האצבוע באמצעות הכתף השנייה. תגובתו של עמית עם מסירת הסקסופון על ידי אנשי היחידה ובית המלאכה, יחד עם הצלילים הראשונים שהצליח להפיק מהסקסופון אחרי 50 שנה ריגשו עד מאוד. נראה שהלב והרגש יחד עם חכמת החיים פיצו על המורכבות הפיזיולוגית והצליחו לייצר הרמוניה מרגשת.

לפעולות רבות בחיי היום-יום שלנו, אנו נדרשים לשימוש בשתי הידיים ולקואורדינציה שמושגת על ידי תיאום עצבי-שרירי בין החושים לבין פעולה שרירית מתוכננת. כאשר המוח קולט מידע מסוים הוא מעבד אותו לכדי פעולה מסוימת, וכך נוצרת הפעולה המתבקשת. כאשר יד אחד אינה מתפקדת היד השנייה מצליחה לרוב לחפות ולהשלים את המשימה. הקואורדינציה הינה יכולת מוטורית וקוגנטיבית הנרכשת בהתאם למציאות ולצרכים. ככלל הקואורדינציה תתפתח באופן מיטבי עד לגיל ההתבגרות ההורמונלית ולאחר מכן ניתן יהיה לפתחה באופן מרבי אך בצורה מתונה יותר.

אולם לעיתים לאחר משבר רפואי מורכב וחריג אשר הוציא מאיזון את היכולות לתיאום בין חלקי הגוף השונים, כמו סיפורו של עמית, הרי שגם בגיל מתקדם יותר הגוף ינסה לבצע מהר יותר את ההתאמות הנדרשות לתפקוד מקסימאלי בהתאם לנסיבות.

כולנו בעלי יכולות קוגניטיביות ופיזיות, ולכולנו גם חולשות שונות שמפוצות על ידי התכונות החזקות שלנו. כך למשל, לכל אחד יש יד שבה הוא שולט טוב יותר ובאופן ממוקד יוצר ואילו היד השנייה, על אף תפקודה, מתקשה לדייק בפרטים אך בהחלט מסייעת לביצוע המשימות.

רוב האוכלוסייה בעולם, בין 87% ל-90%, מגדירה את ידם הימנית כדומיננטית. העדפות ימין על שמאל נמצאת לא מעט גם בעולם החי, אלא ששם נראה שהחלוקה די שויונית (50/50) וישנם מינים רבים שבהם אין תופעה כזו ברמת הפרט, דהיינו הפרט לא יעדיף שימוש בצד מסוים של גופו.

לאור הנתונים הרי ששמאליות, המכונה בשפה המקצועית "איטר יד" הינה נחלתה של מיעוט באוכלוסייה, כאשר מבחינה מדעית טרם הוכחו הסיבות להעדפה של יד אחת על רעותה. אולם מחקר מעניין שנעשה באוניברסיטת סנט לורנס שבניו יורק מצא כי בקרב הגאונים שהם בעלי איי קיו של יותר מ-140, יש יותר שמאליים מאשר ימניים.

הנתונים המפרגנים לא מנעו מהעולם לתת העדפה ברורה לרוב – אנשי ה"ימין". כך למשל הוטמעה המילה ימין בשפה האנגלית (right) כביטוי לנכון וצודק.

ביהדות ובהלכה ישנה התייחסות רבה ומשמעותית להעדפה המוטורית בין ימין לשמאל כמו גם לעיצוב תפיסת הרגש והשכל. ישנן מצוות רבות התלויות בכך: למשל את התפילין אנו מניחים ביד החלשה יותר ולעומת זאת את רוב המצוות רצוי לקיים דווקא ביד ימין. כתיבה שלימה וטובה מוגדרת ככזו הנעשית ביד ימין, כשדוגמא לכך ניתן לראות בהלכה המגדירה את הכתיבה האסורה בשבת מהתורה ברמת חומרה פחותה באם נעשתה ביד שמאל למעט מי שמוגדר כ'איטר יד' שאז ישנם דעות בהלכה הסוברות כי היד החזקה היא הקובעת.

התלמוד הבבלי מביא במסכת סנהדרין (דף ק"ז) תיאוריות חינוכיות בסיסיות המבטאות הגדרות של ימין ושמאל. וכלשון הגמרא: "תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת", דהיינו תמיד לשמור על איזונים בחינוך, מצד אחד אסרטיביות, נוקשות וקביעת כללים ומסגרת מחייבת, מידות המבטאות תוקף וגבורה, ומתוארות כ"שמאל", ומאידך נדרשת הענקת חום ואהבה המסמלת את מידת החסד ומתוארת כ"ימין".

בחיינו אנו נדרשים כל העת להשתמש בכלל התכונות אשר ניחנו בהן כאשר השילוביות שלהם בהתאם ליכולת של כל אחת מהתכונות הן היוצרים שלימות במעשי ידינו.

חג הפסח מבטא את החירות ואת יציאתנו ממצרים. יציאה ממקום צר בו לא יכולנו לבוא לידי ביטוי מפאת היותנו משועבדים לפרעה במצריים בעבודה קשה משם יצאנו ב"יד חזקה ובזרוע נטויה". זהו הסיפור שאנו מעבירים מאב לבן במשך דורות.

רגע לפני שעם ישראל נכנס לארץ ישראל אנו מצטווים לראות בתפילין המונחות על ידינו אות וסמל ליציאת מצרים: והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני… ונתנה לך… והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת… והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (י"ג, יא-טז).

הביטוי "ידכה" הינו ביטוי נדיר, התלמוד הבבלי במסכת מנחות מבאר כי הפסוק מלמדנו כי את התפילין של יד עלינו להניח על היד הכהה דהיינו החלשה, כפיצוי רוחני לחולשתה.

חירות אמיתית מתבטאת ביכולת שלנו לממש את דרכינו ואת שאיפותינו עם כל היכולות בהם ניחנו, הן החולשות והן חוזקות כשכל תכונה מחויבת לסייע לרעותה להצליח במשימה המשותפת ולייצר שילוב מנצח המביא אותנו לידי הגשמה עצמית פיזית , קוגנטיבית, רוחנית וערכית.

חג פסח כשר ושמח

הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל. והינו בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל