בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, בין כל המצוות הרבות המופיעות בה, נמצא גם ציווי אחד שנראה שהופך להיות מאתגר יותר ויותר בימינו: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה".

מה עניינו של איסור זה? ומדוע הוא נקרא בכינוי החמור 'תועבה'? לכאורה, מדובר בסך הכל על עניין של אופנה. ובנקודה זו, אולי באותה המידה שמקובל לומר "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ביחס לאוכל, ניתן לומר את הדברים ביחס ללבוש?

בכדי לענות על שאלה זו, צריך להתמודד עם שאלה אחרת, בה דנו הפילוסופים המערביים הראשונים: האם יש לאדם תפקידו בעולמנו, או שפסגת השאיפות ביחס לחיים היא להגיע לאושר, להנאה או מימוש עצמי?

גישתה של התורה היא חד משמעית: לאדם יש תפקיד! כפי שלא ייתכן, שאדם יבנה רהיט, או יצור מוצר ללא מטרה מראש, שממנה נגזרת בניית המוצר והצורה שלו; כך לא ייתכן שיברא הקב"ה את העולם ואת האדם, ללא שיהיה לעולם ולאדם תפקיד מוגדרים. ועם זאת, עמידה במשימה, מביאה את האדם ואת העולם לאושר, להנאה ולמימוש עצמי. לא כמטרה, אלא כתוצאה.

האיש והאישה נבראו באופן שונה מבחינת המבנה ומבחינת התהליך. בהתאמה מוחלטת לתפקידם כפי שיעד להם הקב"ה. שוני זה הוא הגורם להבדלים רבים שבין נשים לגברים בתחומים רבים: הפיזיולוגיה, כולל הכוח הפיזי, הגובה ועוד; האופי בתחומים רבים ועוד ועוד. לא מדובר בתוצאה של חינוך ותרבות בני אלפי שנים, אלא בהבדלים מהותיים. בהתאם לכך, גם החובות של התורה המוטלות על האיש ועל האישה, שונות בתחומים רבים.

הניסיון להחליף את המראה החיצוני, ולאמץ מראה של מישהו אחר, כמו הניסיון ליצור "רצף מגדרי", מעבר לכך שפעמים רבות הוא גורם לפריצת גבולות המוסר בתחומים שהצינעה יפה להם - הוא ניסיון "לברוח" מהתפקיד שיועד לו משמים, לטובת הנאות או מימוש עצמי. בריחה מהמהות הפנימית של האדם, כדי למצוא תפקיד יותר נוח או נוצץ.

מסיבה זו, על פי התורה, אסור לגבר ללבוש בגדי נשים או לאשה ללבוש בגדי גברים. כיהודים יש לנו תפקיד מוגדר. גם בתוך העם והמשפחה.