חמץ בבתי חולים או לא חמץ בבתי חולים – זו השאלה: המאבק שהוביל לפרישתה של ח"כ עידית סילמן מהקואליציה החל כבר לפני שנים רבות, אך הגיע בשנה האחרונה לרתיחה של ממש. אז מה הסיפור?
ב-1986 חוקקו חברי הכנסת את חוק המצות, במסגרתו נקבע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצרי חמץ למכירה או לצריכה". הסיבה לחקיקת החוק, הייתה לטענת היוזמים, ח"כ אבנר חי שאקי ז"ל ואברהם שפירא ז"ל, הייתה שהחלה תופעה של מכירת חמץ בפסח. "מוצרי חמץ מוצגים לראווה בפרהסיה, דבר שפוגע ברגשות הציבור הדתי, המסורתי והלאומי".
כ-15 שנים מאוחר יותר החלו המהלכים לנסות ולבלום את החוק. בין היתר הגיש ח"כ אופיר פינס הצעת חוק שמבקשת לבטל את החוק מכיוון שמדובר בחוק הצהרתי שאין בו טעם וב-2002 הוגשה עתירה נגד החוק, בטענה שהוא פוגע בחופש העיסוק. לאורך העשור האחרון נמשך המאבק, כשמצד אחד מוגשים כתבי אישום נגד בתי עסק שמכרו חמץ, ומנגד נעשו ניסיונות נוספים לבטל את החוק, כולל הצעה מטעם מפלגת מרצ, בטענה כי אין לו מקום במדינה דמוקרטית.
במקביל החלה דרמה של ממש סביב סוגיית בתי החולים, שם אסרו על המבקרים להכניס חמץ בפסח, דבר שעורר זעם בקרב גופים חילונים. בתי החולים הם סוגיה רגישה, מכיוון שבניגוד לבתי עסק, המטופלים אינם יכולים לעזוב, ואלו שמעוניינים לבקר אותם רוצים להכניס מאכלים לשמח את ליבם.
באפריל 2020 הכריע בג"ץ בדעת רוב כי אין לבתי החולים סמכות לאסור הכנסת חמץ בפסח, ושלמאבטחים אסור לחפש מזון בכליהם או לפנות לבאי המקום בכל הערה או הנחיה בנושא. איסור גורף על הכנסת מזון שאינו כשר לפסח במהלך החג פוגע בזכויות יסוד מן השורה הראשונה – לאוטונומיה של הפרט ולחופש מדת.
"ישנם חולים שרוצים לאכול את המזון שהם רגילים לאכול במשך כל השנה, ואינם מעוניינים לשמור על דיני הכשרות לפסח", כתבו השופטים בהחלטתם. "הטלת איסור לאכול מאכל מסוים מטעמי דת, על מי שאינו מעוניין בכך, פוגעת בחופש שלו מדת, ובאוטונומיה שלו לחיות את חייו בהתאם לערכיו ורצונותיו".
אלא שהעימות לא נגמר בזאת. לקראת חג פסח, התכוונו בבית החולים הדסה לבקש מהעובדים שלא להביא עמם חמץ לפסח וכן להנחות את המאבטחים לבקש בנימוס מהמאושפזים שלא להכניס מוצרים שאינם כשרים לחג. מדובר במעין מעקף, שכן בית החולים לא התכוון לאסור על הכנסת מוצרים לא כשרים, אך לבקש זאת. בתגובה פנו בפורום החילוני לשר הבריאות ניצן הורוביץ בדרישה להתערב בנושא, על מנת להימנע מהפרת פסק הדין, ואכן הורוביץ נענה לבקשתם.
במכתב ששלח לבית החולים הוא ציין כי "מחובתנו לאפשר לכל מטופל לנהוג על פי דרכו, ללא כפייה. המטופלים ששוהים במוסדות הבריאות בישראל ובני משפחותיהם לבטח היו שמחים לבלות את החג ולסעוד עם יקיריהם בבתיהם, ולא בבית החולים. משום כך עלינו לשמור על רווחתם וכבודם של מי שמעוניינים לקיים את מצוות החג, וגם על רווחתם וכבודם של מי שאינם חפצים בכך".
הדבר עורר זעם כבד בקרב חברי הכנסת הדתיים, ובכללם גם ח"כ עידית סילמן, שהגיבה בחריפות: "מעבר לכך שזו פגיעה אישית וזלזול בחברים לקואליציה, זה זלזול באחוזים רבים, כמעט 70 אחוז מהציבור בישראל. בזכות אותה ממשלת אחדות", אמרה בדיון בוועדת הבריאות.
"לעם ישראל בסוף יש דגלים, דגלים שאנשים דורות רבים המיתו את עצמם על הדגלים הללו. אנחנו לא נוכל לקחת חלק בכזו אמירה. אני מצפה שהשר יכבד את הציבור ואת חבריו לקואליציה. אנחנו באצבעות שלנו לא נוכל לאדם כזה להמשיך להיות שר. אני קוראת מכאן לשר להוציא הנחיה לבתי החולים. כאן יש חציה של קו אדום, במשמרת שלי זה לא יהיה", הוסיפה סילמן.
בזמן אמת נתפסו דבריה כהוצאת קיטור בלבד ובאמירות שאין מאחוריהן כיסוי, דבר שהתברר בדיעבד כשגוי. "עידית סילמן היא בסוף אישה דתייה שמחנכת ילדים על ערכי ההלכה", אומר ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה). "בסוף היא ואנשים אחרים בממשלה הבינו שהממשלה הזו תיזכר היסטורית ככזו שתשנה את נושאי הדת והמדינה בצורה מסיבית. עם כל הכבוד לבנט, אמרה סילמן, אני לא הולכת למכור את השקפת עולמי".
מהפורום החילוני נמסר בתגובה: "העובדה שעידית סילמן פורשת מהקואליציה לכאורה בגלל החלטת בגצ (שהתקבלה כבר לפני שנתיים) המאפשרת שמירה על כשרות בבית החולים גם אם ילדים שמאושפזים במחלקה אונקולוגית יקבלו אוכל מהבית במהלך החג, היא שבירת שיא של כל הזמנים בציניות פוליטית. נזכיר כי מדובר בהחלטה המחייבת כל שר בריאות בישראל, מכל מפלגה שהיא, והשימוש בה כקרדום פוליטי היא נפסדת ומטעה את הציבור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו