בוויכוח הלהט"בי כמעט לא נשמע הקול שלי - של ההומו הדתי, זה שנשאר באמצע - בין הדת והאמונה ובין הנטייה המינית, שבעל כורחי היא חלק ממני. ובכל זאת, בחברה בת ימינו עדיין יש רבים המסרבים בתוקף להכיר בהומוסקסואליות כתופעה קיימת גם במגזר הדתי והחרדי, רחמנא ליצלן.
"הומו דתי?! אין דבר כזה!", כתבה לי מישהי לא מזמן, "זה סותר את ההלכה! אתה אומר שהיית בחור ישיבה, לא? אז איך אתה לא מכיר את איסור 'משכב זכר'?".
אני מכיר, ודאי שמכיר, אך באותה נשימה אני גם זוכר שבתורה קיימות 613 מצוות, וחכמים הוסיפו עליהן עוד אלפים. ואם להיות כנים, אף אדם דתי או חרדי לא מקיים אותן במלואן, אז למה רק אני לא יכול לכאורה להיות דתי? ועדיין, איסור "משכב זכר" לא פוסל את מהותי - כיהודי בכלל וכאדם על אחת כמה - כשם שאי שמירת מצוות נידה אינה פוסלת אישה מהיהדותה, וכשם ששפיכת זרע לבטלה אינה פוסלת את כל הגברים מיהדותם.
צילום: עמי שמיר
הגיע הזמן שהציבור יבין: מבחינה מהותית, אין כל איסור הלכתי להיות הומו או לסבית, אלא האיסור הוא בהיבט המיני בלבד. ובכלל, יש לא מעט אנשים המקיימים אורח חיים חילוני לחלוטין, כגון מחללי שבת בפומבי, שמצטטים בהתייפייפות נפש המהולה בצביעות את האיסור על "משכב זכר". ואני שואל - באיזו זכות? הרי אם במציאות בת ימינו היה קיים סנהדרין (שהוא בית הדין ששימש בתקופה המקראית ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי) - כל אותם מחללי השבת היו חייבים מיתה. שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" - כי לא רק אתם חזקים בציטוטים, גם אני.
ובכלל, ממתי נהפכנו לבוחני כליות ולב שיש בכוחנו לפסוק מי עובר על איסור כזה או אחר ומי לא? מי שמנו לשפוט אחרים בקלקלתם, בעוד אנו עצמנו איננו נטולים רבב, בשל עבירות כאלה ואחרות?
כמובן, זה עוד לפני שנכנסתי לשאלות מהותיות יותר הנוגעות לדרך ארץ ולסולידריות חברתית, כמו - מה הציפייה מבני הקהילה הלהט"בית - לדכא את כל מהותם, לעטות מסכת שקר על מנת לנהל "חיים כרגיל", לשאת אישה וללדת ילדים, בתקווה שבועת האשליה לא תתפוצץ יום אחד ותסב פגיעה חמורה שבעתיים? או שאולי עליהם לקבל עצמם בכניעה ולהכיר במר גורלם - כבני אדם "סוטים נתעבים", ה"חולים במחלה חשוכת מרפא" ומשכך אין להם חלק ונחלה בציבור הדתי, עד אשר יבקשו למצוא נחמה במותם וינסו לשים קץ לחייהם? ובכן, תשאלו את עצמכם בכנות: אם אתם הייתם נמשכים לבני מינכם, הייתם קוברים את עצמכם בבית מבושה ומכלימה ומבקשים למצוא מנוס מחייכם?
לאחר שיצאתי מהארון בפני אחי הגדול - חרדי קיצוני במקצת, המתגורר במודיעין עילית - הוא ביקש ממני לקרוא את דעתו של הרב זמיר כהן בנושא. חיפשתי בגוגל "הרב זמיר כהן - נטיות הפוכות" ומצאתי סרטון בן חצי שעה, שבו הרב נשאל מגוון שאלות באשר לעמדתו כלפי להט"בים. ממליץ לכל אחד להיפתח מחשבתית ולשמוע את דעתו בנושא - חילונים ודתיים כאחד, בתקווה שדרך הדברים תימצא קרן אור שתסייע לרכך, ולו במעט, את הגישה הפוסלת והדוחה מכל וכל.
אני משוכנע שכל הצדדים עייפו ממאבקי כוח ומלחימה אידיאולוגית משולחת רסן. הגיעה העת להיות עם אחד ומאוחד, להתחיל לקבל איש את רעהו, פחות להתנגח ובמקום זאת לנסות להבין וליצור הידברות. מובן שתמיד אפשר גם לא להסכים, אבל בכל מצב - השיח חייב להיות מכבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו