לעיתים אנו חשים כי המציאות המדומה בחיינו גוברת על חיי היום יום.
לפני כשנה וחצי נערך מחקר בבריטניה בקרב כ-200 בני נוער וילדים. תוצאות המחקר העלו שילדים מבלים מול מסך הסמרטפון שלהם 23 שעות בשבוע - כפול מהזמן שהם מדברים עם הוריהם. בעקבות המחקר, משרד הבריאות בבריטניה יצא בקריאה להורים: "אל תתנו לילדים סלולרי בזמן ארוחת הערב וההשכבה לישון". המחקר לא הפתיע רבים, שכן לא מעט מההורים העריכו בסקר באחד מבתי הספר בארץ שנערך לפני כשנה כי ילדיהם מבלים את זמנם מאחורי המסך זמן רב אף יותר.
לפני מספר שנים באחד מהישיבות התיכוניות בארץ נערך מחקר מצולם, לא פורמאלי אך מעניין. התלמידים נעתרו להשתתף במחקר ללא שידעו מה מהותו וללא שידעו מה ההוראה שניתנה לכל אחד מקבוצת הנחקרים: כיתה י"א 1 התבקשה להפקיד את מכשירי הטלפון החכמים שלה לתקופה של מספר ימים, לעומתם נערי כיתה י"א 2 המשיכו להשתמש במכשירי הסמארטפון כאוות נפשם.
לאחר כיומיים בוצע תיעוד וידאו להמחשת תוצאות המחקר, שדיברו בעד עצמם:
המצלמה תיעדה את מסדרונות הפנימיה, שקט מוחלט שרר בהם. בכניסה לחדרים ניתן היה לראות כיצד כל אחד נמצא במיטתו שוכב אפרקדן, יושב או רובץ עם מכשיר הסמארטפון לנגד עיניו. כמובן בשקט מופתי, אך באפס קשר חברתי בין הקבוצות השונות.
לעומתם, כשעברה המצלמה במסדרונות הכיתה ללא המכשירים, ניתן היה לשמוע את הרעש למרחקים. כשנכנסה המצלמה לחדריהם של הצעירים הייתה המולה וצהלה. קבוצה אחת דנה בענייני פוליטיקה ואקטואליה, אחרים שיחקו שש בש או דמקה, וקבוצה שלישית פשוט חזרה בלהט על חומר הלימודים למבחן שיתקיים למחרת.
המחקר הוכיח את אשר ידענו וחשנו: ככל שאנו מחוברים יותר לעולם הווירטואלי - כך אנו מתנתקים יותר. החיבור הווירטואלי מעמיק את תחושת הבדידות ואת הניתוק החברתי.
ומה יש ליהדות לומר על כך?
היהדות אינה רואה בהתקדמות הטכנולוגית איום לקיום העולם או לשרידותו, כל עוד יש למשתמש בהם את הכלים הנכונים לבנות ולקדם את העולם על ידיהם ולא להרוס כל חלקה טובה. אך יחד עם זאת, העיסוק במרחב וירטואלי שאינו קיים לכאורה מוגדר ביהדות כ'עלמא דשקרא'- עולם שאין בו כלום. עולם ריק וללא משמעות, עולם של דימויים וחזיונות שאינם קיימים במציאות יכול לעוות כל קשר ענייני למציאות.
הלוגיקה ברורה. אך במחשבה שנייה, מהי אמונה אם לא סוג של מציאות וירטואלית? הרי אנו מתפללים ומאמינים בכל כוחנו ורוחנו שאנו עומדים מול ישות רוחנית שבראה את העולם ומשגיחה עליו בכל פרט ופרט. כך גם סוגיית השכר ועונש מצטיירים לא אחת עם מציאות וירטואלית, כגון מאמרי חז"ל על כך ש"העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, זוכה לפתיחת שערי גן עדן" ואמרות דומות.
עולם הקבלה ועולם החסידות לכאורה מחייב את הלומד בו לנבור במציאות וירטואלית שבו הוא לומד ומעמיק בעשרת הספירות וכחות הנפש. "סְפִירָה" היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, שמתאר רובד בהופעת האלוקות בעולם הגשמי. ניתן להבין את ה"ספירות" ככלים פשוטים המביאים לביטוי בעולמנו את רצון בוראם. אך על מנת להבין אנו נדרשים להפעיל את עולם הדמיון. אין זה אומר כי אנו חיים בעולם דמיוני, אלא שעל מנת להבין את דרך הפעולה שלנו במובן הרוחני אנו נדרשים לא אחת להפעיל את הדמיון.
העולם הרוחני היהודי אינו דומה לעולם וירטואלי. שכן הדמיון והמחשבה בעולם הרוחני מביאים את החיים לידי ממשות ומציאות רבודה אך רלוונטית וקיימת. דווקא על ידי ההתבוננות אנו נותנים עומק מחשבתי ותודעתי למעשינו, אין רגע שבו אתה מכבה את המסך והכל נמחק כלא היה. כפי שהיה עד לאחרונה מנת חלקם של המשתמשים במרחבים הווירטואליים. מרחבים ועולמות שנעלמים או נתקעים בלחיצת כפתור.
בשבוע שעבר נסעתי ברחבי ניו יורק עם אמן שמכונה "ג'ריקו". (יריחו). מדובר ביוצר ומוזיקאי יהודי-אמריקני מוכשר ביותר. מתוך שיח על הצורך של האומנים להשתמש בשם במה, שבורח לכאורה מהמציאות, נכנסנו לשיח על סוגיה משיקה אליה, הן בהיבט הטכנולוגי והן בהיבט התיאולוגי-ערכי. מדובר על ההטמעה ההולכת וגוברת של עולם המטא-אברס.
בעוד שהאינטרנט המודרני הוא דו מימדי, ה"מטאברס" היא ארץ פלאים תלת מימדית שבה העולמות הפיזיים והדיגיטליים נפגשים. כיום רבים מאיתנו נמצאים בעולם הפיזי עם מעין פרסונה דיגיטלית גסה. אולי יש לך לינקדאין או טיקטוק, אבל אתה עדיין לא קיים שם על באמת (באופן וירטאלי). עדיין. המטאברס רוצה לשנות זאת.
המטאברס הוא עולם של אינספור אפשרויות. ניתן לבנות שם גם עולם וירטואלי משלך, אם תרצה. כבר עכשיו חלקות של אדמות דיגיטליות, המנוהלות כאסימונים או פטריות NFT, נמכרות תמורת מיליוני דולרים בעולמות וירטואליים מסוימים. למה לקנות קרקע על משחק הלוח מונופול כשאפשר לקנות אותה במשחק עתידני המבוסס על בלוקצ'יין כמו ארגז חול או "Decentraland".
אומנם מדובר בעולם וירטואלי, אך גם עם כלכלה מתפתחת ומשגשגת, מטבעות וירטואליות בעלי משמעות וניהול משברים שישפיעו בהכרח על העולם הפיזי של כולנו.
אם בעבר היינו יכולים לנתק את המחשב ולחוזר לקרקע המציאות, הרי שלא עוד. עולם המטא אברס יעביר את העולם הפיזי שלנו לעולם וירטואלי עם השלכות מרחיקות לכת ויום יומיות. העולם היהודי כבר מזמן העביר את שדה העשייה וההפצה למרחב הווירטואלי אך כנראה שבעולם ה"מטאברס" העיסוקים רק יעצימו, כמו גם שאלות הלכתיות וערכיות רבות אשר יעלו מהשימוש במרחב זה: שאלות של יחסי אדם וירטואלי לחבירו הווירטואלי, דיני גניבה וירטואלית. פיקוח נפש וירטואלי, צדקה וירטואלית, ועוד. חלק מהנושאים כבר נידונים בשיח ההלכתי כיום וחלקם יידונו בהתאם להתפתחויות המרתקות של עולם זה. עלינו מוטלת החובה למציאת הגבולות הברורים בין מציאות וירטואלית שאינה קיימת, ושאינה תורמת לחיי היום יום, ואף יוצרת ניתוק מהותי ביננו לבין הסביבה, לבין מציאות וירטואלית אך ברת קיום שממלאה את חיינו בתוכן משמעותי. שכן לעולם נזכור כי כאשר נכבה את המסכים נישאר אנו בגופנו, נפשנו ונשמותינו.
הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל'. בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו