האנשים שמקימים לתחייה את הקהילות האבודות

הקהילות היהודיות נחרבו בשואה, רוב אחרוני יוצאי הקהילה כבר נפטרו, אבל יש כאלו שעדיין אכפת להם מזכרן. לפני מספר שנים הם יצאו למסע ארוך בעקבות הקהילות שאבדו כדי לתעד את סיפורן ולהפוך אותו לחלק ממאגר הידע העולמי, במסגרת תחרות לכתיבת ערכים בוויקיפדיה הקרויה "ויקישטעטל", שמבקשת להנציח את העולם היהודי שהיה ואבד.

• מבצעים והנחות על ריהוט ועיצוב לבית ולגן

המיזם התחיל לפני 5 שנים ביוזמת ד"ר תהִלה הרץ, מרצה בחוג לחינוך במכללת הרצוג, שביקשה להעשיר את כלי ההוראה של הסטודנטים שלה. עם הזמן הפך המיזם למיזם ציבורי המעודד כתיבה והנצחה של קהילות יהודיות שנכחדו בשואה באמצעות תחרות נושאת פרסים, שהתקיימה זו השנה השנייה, בחסות מכללת הרצוג.

כ-70 ערכים נכתבו במסגרת התחרות, ולאחרונה, לאחר תהליך שיפוט ארוך ועיכובים בשל הקורונה, הוכרזו הזוכים בתחרות של שנת תשפ"א. בפרס הראשון, במפתיע, זכה אדם שבחר להישאר אנונימי וידוע רק בכינויו בוויקיפדיה "דרדק" על כתיבת ערך על קהילת יהודי מינסק.

בניגוד למיזמים אחרים בתחום השואה, כאן לא מדובר בחוקרים בתחום, אלא דווקא באנשים מן המניין. כך, זכה ד"ר מיכאל לוזובסקי, מדען פלנטרי באוניברסיטת תל אביב, במקום השלישי, דניאל לוי שכתב 14 ערכים במסגרת התחרות ועופר עצמון – מהנדס אלקטרוניקה. בקטגוריית חומר נלווה זכה רב סרן א', קצין באמ"ן, שחיבר ערכים על הקהילות היהודיות ברחיב, קישקרש, אוהעל, פוסטדובוש, קֶמֶצֶ'ה, וטִיסַסָלְקָה, כהמשך ליצירת כ־1,000 ערכים המתעדים את הקהילות היהודיות בהונגריה.

ביום הקדיש הכללי, עשרה בטבת, אנחנו מבקשים להבין מה גורם לאותם אנשים ונשים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, להקדיש זמן רב לכתיבה של ערכים שעוסקים בקהילות נכחדות. סיפורו האישי של הזוכה במקום השני, ינאי בקר, מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של מיזם הכתיבה.

הוא רק בן 17, חובב היסטוריה שלומד בחינוך ביתי, אבל הערך שכתב אחרי מאה שעות של מחקר ועיון נראה כמו עבודת תזה. בקר, שמכונה בוויקיפדיה בשם המקורי "כובש המלפפונים", מסביר: "אני נכד לניצול שואה בן קהילת צ'רנוביץ. לא הכרתי את הסבא שלי, כיוון שהוא נפטר מספר שנים לפני שנולדתי. רציתי להנציח את זכרו, ומצאתי שזאת הדרך המתאימה ביותר. כלומר, לא רק אני יוצא נשכר ברמה האישית, אלא גם קהל הקוראים ייחשף לקהילה המעניינת והרב-גונית הזאת. מאחר שאני עורך בוויקיפדיה שנים אחדות, החלטתי שהגיע הזמן לכתוב ערך מקיף וגם מקורי, כזה שבו אוכל גם להנציח את סבא והקהילה".

בקר הקדיש לכתיבה של הערך, כולל קריאה מקדימה של מקורות, לא פחות ממאה שעות (!). "פיניתי זמן בשעות אחר הצהריים מדי יום", הוא מספר בצניעות, "הידע שלי בנושא נובע מקריאה מרובה, משום שאני חובב היסטוריה. בבית יש לי מספר ספרים על יהדות רומניה. אמא שלי גם שאלה בעבורי, לפי בקשתי, ספרים אחדים נוספים מספריית האוניברסיטה העוסקים בנושא. קראתי את הספרים הללו, כמו גם מקורות רבים שנגישים לציבור הרחב ברשת, עיבדתי את החומר וכתבתי את הערך". למרות שבדרך הארוכה היו לבקר גם משברים, בעיקר כשהוא לא היה בטוח שהערך יעמוד בקריטריונים של איכות שהציב לעצמו, המשפחה עודדה אותו: "אמרו לי שהערך הזה חשוב ומשמעותי הרבה יותר מבחינת בגרות בהיסטוריה, שלקראתה התכוננתי באותם החודשים".

בתחרות התמודדו כ-70 כותבים מכל המגזרים בחברה הישראלית – חרדים, דתיים וחילוניים – שכתבו על קהילות יהודיות בלוב, פולין, הונגריה, טריפולי ויוון, כשהדבר היחיד שמאחד אותם, מלבד האהבה לוויקיפדיה, הוא ההבנה שהדרך לשמר את זכרן של הקהילות האבודות הוא באמצעות כתיבה.

"השואה היא נושא שמבסס זהות משותפת שחוצה מגזרים ויכולה לחבר יהודים מכל העולם", אומרת ד"ר הרץ, יוזמת התחרות. "אבל לא רק להם – אלא גם ליהודים שהם נצר אחרון לקהילות שאבדו ויודעים שהזיכרונות שלהם נמצאים עכשיו בידיים בטוחות. "אחת הסטודנטיות שלי תיעדה את סיפורה של קהילה שנחרבה", מספרת הרץ, "ולשם כך היא שוחחה עם שכן מבוגר שלה שהוא ככל הנראה היהודי האחרון ששרד מאותה קהילה. אחרי שהערך נכתב ועלה לרשת, אותו אדם מבוגר שלח לסטודנטית הודעה שבה הוא כתב שעכשיו הוא יכול למות בשקט, אחרי שהוא יודע שהסיפור שלו קיים ברשת".

בקר, שכתב על הקהילה של סבו וזכה בפרס, ממליץ גם לאחרים להצטרף למיזם: "זאת הזדמנות פז לתרום תרומה משמעותית גם להנצחת היסטוריה יהודית, וגם להעשרת הידע בנושא זה ולהנגשתו לכל מאן דבעי. מעבר לזה, הכתיבה עצמה מאפשרת לכותב לרכוש מיומנויות כתיבה תוך כדי התנסות במטלה מהחיים האמיתיים".