הארכיאולוגיה חושפת: כיצד חיו יהודים אחרי ניצחון המכבים?

האם אירועי חנוכה, שהתרחשו לפני אלפי שנים, עיצבו את התרבות היהודית-דתית כפי שאנו מכירים אותה כיום? בשיעורי היסטוריה ובאזכורים הרבים של אירועי חנוכה בפרט, והיסטוריית העם היהודי בכלל, לרוב העיסוק מתרכז ברמת המאקרו ובפריזמת הנהגת החשמונאים והדמויות הבולטות שבאותה תקופה. ספר חדש המתבסס על ממצאים ארכיאולוגיים מנסה לשרטט את חיי השגרה של האנשים הפשוטים בימי בית המקדש השני, ואת השפעת ניצחון המכבים ונס חנוכה על הקהילה והיישוב היהודי בארץ ישראל.

"אני לא היסטוריון ולא חוקר את ההיסטוריה היהודית, אלא בוחן את המציאות, ובמקרה הזה את התרבות היהודית, לפי הממצאים הארכיאולוגיים", מדגיש פרופ' רוני רייך, ארכיאולוג בגמלאות של אוניברסיטת חיפה, שכתב את הספר "יום ביומו: חיי היום־יום של היישוב היהודי בארץ ישראל בשלהי ימי הבית השני לאור הממצא הארכיאולוגי", בהוצאת פרדס.

רייך מציין כי דווקא העובדה שמרד החשמונאים בשלטון הסלווקי, שהתנהל ברובו בשדה הקרב בלוחמת גרילה, הצליח, מאתגרת את הארכיאולוגים. בעקבות ניצחון המכבים ונטילת השלטון מידי היוונים, רבים מההריסות שוקמו והיה קשה למצוא להם ביטוי בחפירות הארכיאולוגיות השונות. יחד עם זאת, הוא אומר כי ממצאים שהתגלו בשנים האחרונות מסייעים יותר לגלות את השפעת מעשיהם של מתתיהו הכהן ובניו על אורח החיים היהודי בתקופה שלאחר אירועי חנוכה.

המרד כנגד היוונים החל בשנת 168 לפני הספירה והצלחתו הובילה להקמת הנהגת בית חשמונאי 16 שנים מאוחר יותר למשך קרוב ל-80 שנה. לדברי פרופ' רייך, "עם עליית בית חשמונאי מתחילה עליית האדיקות הדתית. לטעמי זו ראשית התרבות היהודית כפי שאנחנו מכירים אותה והיא התבטאה בהרבה מאוד אספקטים".

כדוגמא ראשונה הוא מציין את נושא מקוואות הטהרה, אותו חקר כחלק מעבודת הדוקטורט שלו. "נושא שמירת הטהרה הפולחנית, בזיקה לכניסה למקדש והר הבית, מתחיל בימי החשמונאים. היהודים, שהיו זקוקים למקומות היטהרות, בנו את האתרים הללו. אין שרידים ארכיאולוגיים שהראו שהיו מתקני היטהרות, מקוואות, בתקופות קדומות יותר".

עניין נוסף שעשוי להצביע על ההתחזקות הדתית של תושבי היישוב היהודי בתקופה שלאחר חנוכה זה נושא התמונות והפסל שיתכן ובאו כאנטיתזה לגזרות היוונים להשתחוות לצלם. "ביישובים יהודיים", מסביר רייך, "אין כמעט תיאור דמויות אדם וחיה בעקבות הדיבר השני לא תעשה לך פסל ומסיכה. לא רואים את זה בחפירות של ישובים יהודיים לעומת יישובים לא יהודיים שנתגלו באזור".

לפי הארכיאולוג הוותיק גם העלייה לרגל התעצמה בתקופת החשמונאים. "סיפור חילול המקדש וחנוכתו מחדש העצים את נושא העלייה לרגל וחיזוק בית המקדש כמקור פולחן היחידי לעם היהודי. זה ייחודי לדת היהודית. אצל הרומאים כשנהיה צפוף במקדש אחד פשוט הקימו מקדש נוסף".

ביטוי להתחזקות העלייה לבית המקדש ניתן לקבל, כך לפי הספר, לפי הכמויות הגדולות של סירי בישול שנמצאו פזורים בשולי העיר אשר היו בשימוש העולים לרגל, כמו גם מספר גדול של עצמות בעלי חיים, "ללא עצמות חזירים כמובן", מדגיש רייך. עניין דתי נוסף שהתחדד בתקופת מלכות בית חשמונאי הוא הפסקת ייבוא יין שיוצר בידי לא יהודים, "הייבוא פסק. עדות לכך ניתן לראות בהפחתה דרסטית של הקנקנים המתאימים לכך".

בתקופת חנוכה, בעקבות גזרות היוונים שעסקו בעיקר בנושאי דת, מסופר על יהודים רבים שהמירו את דתם והתייוונו. מעבר לזה גם השפעת התרבות ההלניסטית נתנה את אותותיה בעם היהודי. ביחס לתקופה שלאחר חנוכה, מציין פרופ' רייך בספרו, כי סוגיה זו נותרה כשאלה פתוחה. "בכל אלה נותרה לטעמי בלתי פתורה שאלת הימצאותם בירושלים של מבנים ששימשו לתרבות פנאי ברוח התרבות ההלניסטית (תיאטרון, היפודרום). הפעילות שנערכה בהם בעולם ההלניסטי רחוקה מאופי הדת של הישוב היהודי ואפילו מנוגדת לו. יש לציין כי אלה ידועים לפי שעה רק מכתביו של יוסף בן מתתיהו, ולא נתגלו מהם שרידים ארכיאולוגיים מוחשיים".