כבר לפני אלפי שנים כונו שופטים "אלוהים" – אך למי הם כפופים?

זה תקופה אנו עוקבים אחר תהליך מינוי השופטים בישראל לצד הליך מינוי דיינים חדשים. הוועדה לבחירת שופטים - שאמורה לבחור שופטים נטולי משוא פנים וניטרליים - מעוצבת באופן שייתן ביטוי לקבוצות עניין, והפולמוס בעיקרו מכוון למי ישלוט בוועדה ובמינוי השופטים.

מבנה הוועדה שבראשה עומד שר המשפטים - וחבריה הינם שופטים ועורכי דין וחברי כנסת שבאופן כמעט עקבי מייצגים ברובם את עמדת הממשלה והקואליציה - מהווה אתגר למציאת מועמדים מוסכמים, וזה יוצר כר פורה לדיונים סוערים ולתככים ומזימות. הדבר מעלה תהיות רבות על הקונפליקט שבין נאמנות השופטים לתפקידם לבין הנאמנות לשולחיהם ולאלו שמינו אותם.

לגבי דיינים הדבר מורכב שבעתיים, שכן מעבר לידע המקצועי והתורני הנרחב שלו זקוק הדיין הפוטנציאלי - הרי שמינוי כבוד הדיינים אמור להיות על פי אמות מידה רוחניות וערכיות עמוקות מהרף הגבוה ביותר. על הדיינים להיות ללא מורא ועם קבלת עול לדברי אלוקים חיים.

מצפונו של שופט שיטיל על אדם תשלום שלא כפי הנדרש יכול להיות שקט, מעצם העובדה ששפט על פי ערכי החוק והמוסר המאפשרים לו להבין את המציאות ולהכריע בהתאם לכללים ולנהלים, ולשיקול דעתו כפי שהוא רואה אותה. ממוניו, כמובן, הינם בשר ודם. לעומת זאת, הדיין שיונק את סמכותו ואת ידיעותיו מהתורה, כפוף מעצם תפקידו ומעמדו לקדוש ברוך הוא – ההיררכיה הרוחנית הגבוהה ביותר, שהאצילה עליו את היכולת לדון ולהפקיע רכוש וממון מאחד ולהעבירו לשני. כל טעות בדין שנובעת מסטייה מיסודות התורה וההלכה, ישיתו את עוון הגזל על הדיין עצמו, שייתן בעתיד את הדין על כך. מאידך, כשהדיין אינו מרגיש כך – הדבר מוכיח שאינו ראוי לעמוד בתפקידו.

בתורה נקראים הדיינים, ששופטים בין אדם לחברו, בכינוי "האלוהים". בניגוד להגדרה זו, שהינה קדושה כשהכוונה היא לבורא העולם, כשהוא מוכוון לדיינים מדובר בדימוי והגדרת התפקיד - "עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם" (שמות כב, ח).

המילה "שופט" נזכרת בתורה לראשונה בדבריו של אברהם כלפי אלוקים. "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בראשית יח, כה). מכאן האחריות הרובצת על הדיין והשופט להידמות לא-ל בדרכיו - "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד", "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא" (ספר דברים).

ההצעה להאציל מהאחריות של המנהיג ולמנות שופטים שישפטו ויענו לצורכי העם מובאת לראשונה בתורה בשמו של יתרו, שיעץ לחתנו משה רבנו כיצד לווסת את הפניות הרבות אליו בנושאים שונים שבהם הוא נדרש לדון כמנהיג. ההצעה מגיעה גם עם קריטריונים ברורים של יושרה וערכיות למשרה הרמה של השופט: "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות טו, כא), לעומתו, כאשר משה שומע לעצתו ויוצא במכרז לתפקיד - הוא מונה דווקא את תכונות החוכמה, התבונה וידיעות התורה כבולטים יותר בתכונותיו של השופט, כמו גם ההיכרות העמוקה של נציגי הציבור עם מידותיו של השופט קודם מינויו: "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם" (דברים א, יג).

החוכמה מבטאת ידיעות עמוקות בחוכמת התורה, הבינה מבטאת את היכולת לנתח ולהבין דבר מתוך דבר. אך מדוע מבקש משה שהשופטים יהיו "ידוענים"? מדוע זה תנאי הכרחי להתמנות לשופט?
הרמב"ן בפירושו על התורה מסביר כי נדרש למנות דיינים ושופטים שהשבטים מכירים בהם כ'יודעים' את תכונות הבסיס לשמש שופט כפי שפירטן יתרו ואשר משה לא חזר עליהן כי הן מובנות מאליהן. לעומתו, רש"י מפרש כי "ידועים לשבטיכם" מתייחס לעובדה כי נדרש להכיר היטב את תכונותיו הפנימיות של המועמד ואת יכולותיו הספציפיות למשרה, דבר שכל שבט יכול לבדוק לגבי אנשיו. פרשן המקרא הספרדי הידוע דון יצחק אברבנל, אשר חי בתקופת גירוש ספרד, מסביר באחת מפרשניותיו על התורה כי את השופטים יבחרו דווקא השבטים ולא ראשי ההנהגה. בקיצור, אוסף נציגים שבוחרים את השופט הראוי מטעמם.

מינוי הדיינים והשופטים בקהילות היהודיות לאורך הדורות היה בעיקרו על ידי ראשי הקהילה והרבנים. עו"ד הרב מיכאל ויגודה סוקר במאמר בנושא את יתרונותיה של שיטה זו, ומסביר כי הדיין אינו תלוי בבני הקהילה שהוא משמש בה שופט, אף על פי שהוא מקבל מהם את שכרו. לא הם בחרו בו, ומשום כך הם אינם מוסמכים לסלקו ממשרתו. הוא חייב לתת דין וחשבון על מעשיו רק לראש הגולה או לראש הישיבה, ועל כן הוא אינו צריך לשאת פנים לאיש. קיומה של שיטה זו מעיד על שלטון מאורגן וריכוזי השולט ממרכז העצבים של העם - ישיבות בבל - על כל המערכת השיפוטית. בקהילות אחרות מארצות ספרד בחירת השופטים הייתה מתבצעת על ידי נציגי ציבור אשר נבררו מהעם, ואלה בחרו את השופטים הראויים ביותר לטעמם.

לאור האמור לעיל, אין עוררים כי הערך המרכזי האמור לעמוד אל מול שיקול הדעת של הוועדות הוא ראייה אובייקטיבית על יכולותיו אל מול הערכיות והמוסריות.

כיום בחירת השופטים נעשית על ידי נבחרי הוועדה, וביניהם נציגי ציבור נבחרים מכלל הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת. זאת כדי לייצר איזונים מקסימליים אל מול התנהלות הכלל בזה. בדו"ח הוועדה לסדרי הבחירה של שופטים, שהוגש לשר המשפטים בחודש ניסן תשס"א, הוצגו כמה המלצות בנושא זה. "הבחירה של שופטים חייבת להתבסס, בראש ובראשונה, על הרמה המקצועית והתכונות האישיות של המועמדים", נכתב. "עם זאת, כאשר הרמה המקצועית והתכונות האישיות קיימות במידה הנדרשת, יש לתת משקל גם לעקרון השיקוף החברתי". דהיינו, מינוי נציגים עם סוג של גיוון חברתי על מנת שייצגו את העם כולו. לפי אחת השיטות נראה כי זו הכוונה לשבטים - נציגים לקבוצות האוכלוסייה השונות.

השופט צריך לחוש מחד את תחושת השליחות, אך בהכרח עליו להרגיש את אימת הציבור עליו בעת עבודתו בחרדת קודש בעת שליחותו זאת. נראה, אם כן, כי האיזון הראוי בין הרשויות השונות עדיין לא הגיע לכדי פתרון וראיית השלם, אך אמור להביא לידי ביטוי את בחירת העם בנציגיו השונים.

הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל', בעל תואר שני בטכנולוגיות ומוסמך לרבנות ולדיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל.