ניצל מהנאצים, עלה לארץ ועבד עד סוף ימיו במקום שאהב יותר מכל: ניצול השואה בנימין ורצברגר ז״ל, שעבד בכותל המערבי, נפטר ביום שלישי האחרון, יום לאחר יום הולדתו ה-95, כשהוא מוקף במשפחתו ואוהביו.
ורצברגר נולד בעיירה קטנה בהונגריה בשנת 1926. כשגרמניה כבשה את הונגריה ב-1944, בהיותו בן 17, הוא נלקח יחד עם תושבי האזור בצעדה לכיוון מחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה. על צעדה זו, שארכה שבועות ארוכים, הוא סיפר: ״צעדנו ימים על ימים ולילות על לילות כמעט ללא מזון או שתייה. לכל אורך הדרך היינו מוקפים בגוויות״. ב-1945 שוחרר המחנה ובנימין יצא לחופשי. כשהוא חזר אל עירו, גילה כי הוא השריד היחיד ממשפחתו והחליט לעלות לארץ ישראל.
כאשר הגיע לארץ, ורצברגר גויס להילחם במלחמת העצמאות. הוא הגיע לראשונה לירושלים בשנת 1948 מספר ימים לפני יציאת הבריטים מהארץ. ״המלחמה כבר נראתה בפתח, החלטתי שאני חייב להגיע לכותל ויהי מה״, הוא תיאר. ״בכותל הוצבו חיילים בריטים וחיילים ערבים לשמירה, אבל זה לא הרתיע אותי. הייתי נער, לבדי, יתום בלי משפחה ובלי חברים, אבל ידעתי שהצלחתי. הגעתי אל הכותל המערבי. הסבל וההשפלה מאחוריי. ידעתי שהצלחתי ועכשיו הכל יהיה טוב״. הוא התחתן, השתקע בעפולה ועבד שם שנים רבות.
הוא לא וויתר על החלום להגיע לירושלים וכשיצא לפנסיה במקום לנוח, החליט לעבור לירושלים ולעבוד בכותל כעובד ניקיון. כאשר הגיע אל הקרן למורשת הכותל וביקש לעבוד, סירבו לו בתחילה בנימוס. התפקיד היחיד הפנוי היה עבודת ניקיון ומפאת גילו חששו לאפשר לו לעבוד בתפקיד זה. ״סיפרתי את הסיפור שלי, ביקשתי שיתנו לי הזדמנות״, אמר בנימין. ״הם אמרו לי שהעבודה היחידה שיש להם להציע היא עבודת ניקיון, אבל עבודה כזו לא תתאים לי בגלל הגיל המבוגר שלי. אמרתי להם: ׳תנסו אותי, אין לכם מה להפסיד׳״.
בנימין התייחס לעבודתו בכותל ברצינות ובכובד ראש, ראה אותה כשליחות. הוא נפגש עם משלחות שהגיעו מכל רחבי העולם תוך שהוא משתף אותם בסיפורו האישי, ובמיוחד התרגש כאשר חיילים במדים היו מגיעים לכותל. את הפתקים שנשלחו מדי יום הוא הטמין בעצמו בין אבני הכותל המערבי. גם לאחר שחלה ולא היה יכול להגיע לעבוד, הוא המשיך להגיע פעם בשבוע להתפלל ולפגוש אנשים ברחבה.
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ', ספד ואמר: ״נפרדנו בעיניים דומעות ובלב מלא תודה מאהובנו, איש הכותל, בנימין זאב ורצברגר זצ״ל. בנימין, אוד מוצל מאש, שרד את כל מוראות השואה וזכה לעלות ארצה ולהקים בה משפחה לתפארת. בנימין התייצב במשרדי הקרן למורשת הכותל ובפיו בקשה אחת – להיות עובד ניקיון בכותל המערבי. לקבל את פני עולי הרגל, ולנקות את אבניו. את מדי הסדרן לבש מדי יום בחרדת קודש, כבגדי כהן בעבודתו, ובחיוך נעים על שפתיו קיבל כל אחד ואחת ממיליוני המבקרים בכותל המערבי ובמנהרות הכותל. חיבה יתרה הייתה לבנימין לבני המצווה הרבים שהיו מגיעים לכותל. בימי שני וחמישי, ימי הקריאה בתורה, היה ממתין להם עם סוכריות ומכתב אישי שכתב להם".
הוא הוסיף: "אנו ראינו את בנימין כחלק בלתי נפרד מהכותל המערבי, אבן מאבניו. בנימין סימל בעינינו את נצחיות הקשר בין העם היהודי לאבנים העתיקות, ואת שרשרת הדורות היהודית ששרדה את התהומות האיומים ביותר. לפני 11 חודשים זכינו לחגוג איתו את כניסת נינו לעול מצוות בכותל המערבי. ליווינו השבוע את בנימין במסע ניצחון אחרון של מי שניצב מול המוות ויכול לו".
מרדכי (סולי) אליאב, מנכ״ל הקרן למורשת הכותל המערבי, אמר כי: ״בשבילי בנימין גילם את עם ישראל בקטן. הייתי גאה בכל פעם מחדש להפגיש אותו עם אורח רשמי של מדינת ישראל ולהציג בפניו את הדמות האצילית את האישיות נעימת ההליכות. להכיר אוד מוצל מאש שהפך לאבוקה מאירה ומחממת, מלא בעוז וענווה המשולבים זה בזה. בנימין היה נעמד מול האורח, התמלא גבורה, הזדקף וסיפר לו את סיפור חייו. באחד מביקוריו, אמר לסגן נשיא ארצות הברית בזמנו: 'אני רוצה להודות מאוד ובאמצעותך לעם האמריקאי שהציל אותנו מהתופת. הגעתי לכאן, לארץ ישראל ובחסדי ה׳ בנינו מדינה לתפארת ומשפחה למופת'. הרגשנו שיש מולנו אדם שמצד יש בו עצב, אך מהצד השני יש בו המון סיפוק שמחה גאווה ועוצמה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו