בימים בהם הטונים עולים בכל הקשור לאופי התפילות ברחבת הכותל וקביעת המדיניות ההלכתית, כדאי להפנות לרגע את תשומת הלב למבקשי הצדקה הרבים שעיצבו בנוכחותם את אווירת הכותל זה שנים רבות, ולשינוי העצום שעובר תחום זה.
אך אם בעבר הלא רחוק לכל אחד היו בכיסו כמה פרוטות לסייע למבקש ולפושט היד, הרי שהיום מתמעט השימוש במזומן. עולם הצדקה והפילנתרופיה התאים את עצמו למצב המורכב והחדש ופיתח ארנקים דיגיטליים, תוכנות ואפליקציות למתן צדקה ואף כף יד מלאכותית דיגיטלית לקבלת צדקה באמצעים טכנולוגים ומתוקשבים, אך התופעה החדשה יוצרת לא פעם צורך להסתגל למציאות החדשה והדיגיטלית מצד הקבצנים.
לפני מספר שנים התפללתי בבית המדרש הגדול של הרבי מלובביץ' בניו יורק כשלפתע פנה אלי צעיר שביקש להתרים לפעילות ענפה במקום שליחותו, באחד מפינות העולם הנידחות. התנצלתי ואמרתי שאיני מתהלך עם מזומנים בכיסי ורק כרטיס האשראי נמצא עלי, ובתגובה, בנונשולנטיות מדהימה, שלף הלה את 'כף היד' לגביית צדקה באופן דיגיטלי וגבה ממני סכום עגול ומדוייק באמצעות קריאת הכרטיס. הוא סיפר לי שדווקא הפיתוחים הטכנולוגים הטיבו עם הארגונים המתבססים על תרומות, שכן ההכנסות מסודרות, ניתן להוציא קבלות בהתאם ולשמור על טוהר המידות ושימוש נכון וישר בכסף הנתרם. זאת בנוסף לעובדה כי התרומות גדלו עד מאוד באמצעים אלה, דבר שאפשר את הרחבת הפעילות במדינות השליחות.
אך מה יהיה עם עניי העיר המהלכים מרופטים ואוספים מטבע למטבע על מנת לשרוד לעוד יום של קבצנות וגיוס כספים מאנשים טובים? הרי לרובם אין את האפשרות הטכנית לשימוש בכלים טכנולוגים מאובטחים לגבייה וסליקה - הגם שחלק מהרעיון העומד כערך עליון במצוות הצדקה הינו מתן צדקה בסתר באופן שהנותן נשאר אנונימי, דבר שמורכב יותר עם סליקה מסודרת ומדווחת לרשויות מידי חודש.
מצוות הצדקה ביהדות הינה ערך עליון המבוסס על נתינה ודאגה לזולת. במידה והפרט לא מצליח לממש את גיוס הכספים באופן עצמאי על מנת לשרוד, העמידו חז"ל 'קופה של ציבור' שהיא כעין 'קרן ממונית' שנועדה לקיים את הציווי "עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ". החיוב להקים גוף שכזה, דרך אגב, מוטל על נאמני הציבור (ואולי בזמנינו על נבחרי הציבור), במטרה לכלכל את עניי העיר ע"י יצירת קרן ואיסוף תרומות למענה.
הרעיון של כלים לאיסוף הצדקה בא לידי ביטוי באיסוף התרומות לצורך המשכן, אשר היה סוג של מקדש רוחני נייד של עם ישראל וליווה אותם בדרכם במדבר עד לכניסתם לארץ המובטחת, ואף מאות שנים בארץ ישראל במקומות שונים, עד להקמתו הקבועה של בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך.
מחלקת הסייבר במהדורה התנ"כית דאגה לאבטח את הליך התרומה על ידי עיצוב קופת צדקה בצורה של שופר, דהיינו רחב מלמטה - על מנת להכיל את כלל המטבעות וצר למעלה - על מנת למנוע יכולת של מעילה והוצאת כספים ללא רשות. וכלשונו של הפרשן רבינו עובדיה מברטנורא על המשנה (המאה החמש עשרה - איטליה): התֵּבוֹת צָרוֹת מִלְּמַעְלָה וּרְחָבוֹת מִלְּמַטָּה עֲקֻמּוֹת כְּעֵין שׁוֹפָר, מִפְּנֵי הָרַמָּאִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַכְנִיס יָדָן לְתוֹכָן לְהַרְאוֹת עַצְמָן כְּאִלּוּ נוֹתְנִין לְתוֹכָן, וְנוֹטְלִין מִתּוֹכָן.
אם כן נראה שאחריות הגובים לצרכי הציבור הייתה מעבר לגבייה גם לשמור על ערך הכסף ולמנוע שימוש לא הגון בו.
נוהג הקופות צדקה הושאל גם לצרכים הקהילתיים והכללים של עם ישראל בעיקר בשנים בהם עיני יהודי התפוצות היו נשואות לציון בעיניים כמיהות ומשתוקקות. חיזוק הישוב היהודי בארץ ישראל באותם ימים של חרפת רעב, עוני וקור עז באמצעות קופות הצדקה היה מרכיב חשוב בבית היהודי במאות השנים האחרונות. כך נתמכו תלמידי הגאון מווילנא והחסידים בבואם ליישב את ארץ ישראל, וכך נתמכו ארגונים וקבוצות נוספות אשר הקופות היוו עבורם כמקור חיים למימוש והגשמת החזון לישוב הארץ. מערך גובים לקופות, שתיעדו את מקומם ואת היקפם, כתתו רגליהם בעולם מכפר לכפר בדרכים עקלקלות וקשות לאיסוף הצדקה באופן מסודר. יודעי דבר מספרים כי בתחילת המאה ה-20 היו ברוסיה בלבד יותר מרבע מיליון קופות צדקה לישוב היהודי בארץ.
אם כן, האדפטציה הטכנולוגית למצוות הצדקה הכל כך יסודית בעמינו נראית כמתבקשת. מצוות הצדקה באמצעים דיגיטלים מביאה לידי ביטוי באופן מהותי את המצווה החשובה של מתן צדקה וסיוע לזולת, הן בהיבט הניהולי – שכן מבוצע תיעוד מסודר ואוטומטי של כל הכנסה ותרומה והן בהיבט השמירה מגנבים ומאידך סיוע לנזקקים ולארגונים.
אולם יש לשים לב לעובדה כי בעת הזו המימוש מוכוון ומתאים בעיקר לגיוס צדקה לארגונים ומוסדות.
לכן, עלינו לזכור את הפרט אשר לא תמיד מצליח להסתייע על ידי ארגונים אלה ולסייע לו, לבל יהיה רעב ללחם וצמא למים, שכן הציווי והאחריות מוטלת על כולנו כחברה. מרכיב נוסף אשר אינו בא לידי ביטוי בקופות הצדקה הדיגיטליות הינו הקושי ביכולת המימוש המהיר מכסף למנת אוכל. ככל שהצדקה וירטואלית יותר ורחוקה מהצלחת כך נקשה על החיים בחרפת רעב להשיג לחם ומוצרים בסיסים.
ערבות ההדדית וערך הרעות בעידן הדיגיטציה יכולים להשתלב זה בזה בראייה מפוקחת, אחראית ודואגת. האחריות עלינו .
הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל. בעל תואר שני בטכנולוגיות ומוסמך לרבנות ודיינות.משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושא הלכה, טכנלוגיה, רפואה, מדע וחלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו