לא נאפשר לזכר השואה לשקוע

בשנת 1921, בעודו בן חצי שנה בלבד, הוברח אבי בשק תפוחי אדמה מחוץ לאוקראינה. סבי וסבתי החליטו להימלט מפוגרומים אנטישמיים באוקראינה ולהגיע למקום בטוח באופן יחסי - לפולין.

הם הכניסו את בנם התינוק לשק, הניחו פיסת בד על פיו, במטרה לעמעם את קולו, שכן ידעו שבכי עלול לסכן במוות מיידי, והתפללו שישרדו את המסע. עם הגעתם לפולין, נשמה סבתי לרווחה כשראתה שבנה חי. הודות לעוצמת רוחם, אני כאן היום לספר את סיפורם ואת סיפורה של יהדות אירופה.

לפני שבועות ספורים, בדיוק 100 שנה לאחר מכן, נכנסתי לתפקידי כיו"ר יד ושם. הוטלו עלי אחריות עצומה וכבוד גדול אחרי שייצגתי את ישראל במשך ארבע שנים כקונסול הכללי בניו יורק.בתפקיד הקונסול, קיבלתי פריבילגיה ייחודית של חציית גבולות בינלאומיים עם דרכון דיפלומטי, המקנה חסינות דיפלומטית.

אלא שבניגוד ליהודים רבים מרחבי אירופה, שנאלצו להסתיר את שורשיהם היהודיים, התרגשתי מהמילים "מדינת ישראל" המופיעות באנגלית ובעברית ומהסמל היהודי, המנורה, המוטבע על דרכוני ועל לבי.

ההבדל בין שני סיפורי מעבר הגבול האלו הוא מדהים, ומהווה דוגמה אחת בלבד לשינוי שעבר העם היהודי בימינו. העולם ראה את האנושות צוללת למקום הנמוך ביותר בתקופת השואה - רצח שיטתי של שני שלישים מיהדות אירופה וצפון אפריקה.

אני רואה עצמי בין בני המזל, שנולד לביטחון אחרי שאבותיי הצליחו להימלט לפני. השואה היא חלק מהחוויה היהודית הקולקטיבית, ואף ש"יד ושם" שייך לנצח לעם היהודי, הוא מהווה מגדלור בעל חשיבות לכלל האנושות.

זוהי חובתנו

היום אנו מציינים 80 שנה לטבח בבאבי יאר, אוקראינה. ב־30-29 בספטמבר 1941, ערב יום כיפור, נרצחו 33,771 יהודים בבאבי יאר על ידי הגרמנים הנאצים בסיוע משתפי פעולה אוקראינים. אם לא די ברצח ובגדיעת חייהם של עשרות אלפי אנשים על לא עוול בכפם, במשך השנים היו כוחות שונים, תחילה הגרמנים הנאצים ולאחר מכן בריה"מ הסובייטית, שהוסיפו חטא על פשע וניסו לקבור כל עקבה לזוועות הללו במהלכי השכחה אקטיביים. היום, 80 שנה אחרי הטבח הנורא ההוא, אני צפוי לצאת לביקור רשמי ראשון באירופה בתפקיד יו"ר יד ושם.

אגיע לבאבי יאר במטרה לפתוח דיון אקדמי בנושא ולהשתתף לצידם של נשיאי ישראל, אוקראינה, גרמניה ואלבניה, באירועי זיכרון שמארגנת ממשלת אוקראינה בשיתוף "מרכז באבי יאר להנצחת השואה", המוקם שם בימים אלו. אייצג את זכרם של נרצחי באבי יאר ואת כל ששת מיליוני קורבנות השואה. זוהי חובתנו היהודית,
האנושית והמוסרית לזכור את מי שהושמדו בגיא ההריגה, ולא לתת לפניהם להיעלם.

חשוב לוודא ולהבטיח שבכל מקום שבו מונצח ומוצג זכר השואה, ועל אחת כמה וכמה במקום שהיו מי שביקשו למחוק את זכרו מדפי ההיסטוריה, אמיתות היסטוריות יהיו מוגנות לנצח. יד ושם לא יאפשר לזכר השואה לשקוע והוא מחויב להיות שומר הזיכרון ומנחילו למעננו היום ולמען הדורות הבאים של העם היהודי ושל האנושות כולה.