הכבדת ליבו של פרעה מלך מצרים העסיקה רבות את חכמי ישראל לאורך הדורות. בראש ובראשונה היא נוגעת בסוגיית הבחירה החופשית. הרמב"ם הגדיר את הבחירה החופשית "ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה".
היחס שלנו ליכולת של בני אדם, במצב הנפשי הרגיל, לבחור בין טוב לרע, לקרוא את המציאות ולשקול אלטרנטיבות שונות, להסכים אפילו לסגת לאחור ולוותר כאשר מתברר שהמחיר כבד מדי – הוא אחד היסודות של הקיום האנושי.
מערכת השכר והעונש אינה יכולה להתקיים בלעדי עיקרון זה; קבלת האחריות על מעשינו, האפשרות לתיקון ולשינוי. ולמעשה - כל האתיקה והמוסר מבוססים על האמונה בקיומה של בחירה חופשית. כל זה נכון גם כאשר עיקרון זה מאותגר על ידי גילויי המדע המתרחשים מאז העידן המודרני. הפסיכולוגיה מלמדת שלעיתים יש משקעים מודעים ותת־מודעים שאינם מאפשרים לאדם לצאת ממלכודת שהוא שרוי בתוכה.
הפסיכיאטריה מלמדת שיש גם מחלות מוח, שכינויין השכיח יותר הוא מחלות נפש, שבחירת האדם אינה יכולה להן. מדעי המוח מלמדים אותנו שלעיתים פעולות מתרחשות עוד לפני הבחירה בהן. וככל שהגנטיקה ההתנהגותית מתפתחת אנו מכירים בתכונות נפש שאינן נתונות לבחירה, ועוד. ואף על פי כן - הבחירה החופשית שרירה וקיימת ומהווה את יסוד התרבות האנושית.
הכניס את עצמו למלכודת
לפיכך שאלו פרשנים רבים כיצד קיימת תביעה כלפי פרעה מלך מצרים, אם לאורך המכות אנו למדים כי הקב"ה הכביד את ליבו ומנע ממנו לבחור בטוב?
אמנם, הדבר מופיע רק בחמש המכות האחרונות, כיוון שבראשונות מודגש שהוא עצמו הכביד את ליבו, אולם עובדה זו אינה מבטלת את השאלה האמונית: אם אכן הוא לא אשם, שכן הכבידו את ליבו, מפני מה הוא לוקה?
תירוצים רבים נאמרו בדבריהם של הוגי הדעות לדילמה הזו, כשהמקובלת ביותר היא הטענה שהוא הביא את זה על עצמו. לאמור: עמדה לו זכות הבחירה, והוא יכול היה לחדול מרשעו ולשחרר את עם ישראל מעבדות הפרך שהוא היה אחראי לה.
ברם, משעה שפעם אחר פעם הוא סירב לעשות כן, הוא הכניס את עצמו למלכודת שממנה הוא כבר לא היה יכול לצאת, וזו משמעות הכבדת ליבו על ידי הקב"ה.
הצורה החזקה ביותר של תסמונת זו באה בהחלטתו לרדוף אחרי בני ישראל לאחר שהוא עצמו שחרר אותם. ואכן, אנו קוראים בתורה ביום המסיים את חג המצות, שבו לפי המסורת אירע סיפור טביעתו בים סוף: "...וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה".
האם אנחנו חוזים בימים אלה במהדורה עכשווית של הכבדת לב מצד מנהיגי איראן? האם הם אוטמים את עיניהם מלראות את הנזק שהם מביאים על עמם, כשהם מטביעים אותו בים הפגיעות הקשות שהם סופגים? עוד מוקדם לקבוע, ואנו לא יודעים לומר מה תהיינה ההשלכות של האירועים המתחוללים באזורנו כחלק מהמלחמה הזו.
אולם אפשר שאנו אכן מקבלים פרשנות מודרנית לאירועי קריעת ים סוף, וחוזים בחסד משמיים ובהזדמנות להסיג את מטרת השמדת מדינת ישראל שנים רבות לאחור. במקביל, אנחנו עצמנו צריכים להיזהר מפני הכבדת הלב של עצמנו, ולשמור על יכולת הבחירה בטוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו