פרשת הגביר המעגן הגיעה לסיום: חיים הופמן נתן גט לרעייתו

דרמה של ממש התרחשה הערב (רביעי) כשחיים הופמן, שסירב לתת גט לרעייתו במשך יותר מ-16 שנה, מול לחצים משמעותיים שכללו קנס עצום על אביו, העניק את הגט המיוחל בניו יורק. בכך תמה לאחר זמן ארוך במיוחד פרשת הגביר המעגן.

הפרשה החלה לפני כ-16 שנה. חיים הופמן ורעייתו, בני זוג שהתגוררו בארצות הברית הגיעו לביקור בישראל, ואז לקתה האישה באירוע מוחי קשה והפכה לנכה מוגבלת. דווקא בעודה מוטלת על מיטת חוליה נטש אותה בעלה, חיים הופמן, ושב לארצות הברית, מותיר אותה במצב הקשה לגדל לבדה את שני ילדיהם ומסרב לשחרר אותה מנישואיהם.

בית הדין פסק לפני מספר שנים כי מי שעומד מאחורי העיגון הארוך הוא אבי הבעל, יעקב הופמן, שהינו איל הון מאחת החסידויות בארה"ב, זאת לאחר שנבדקו טענות של האישה והוכחו כנכונות. לפני ארבע שנים, כאשר הגיעו ההורים לישראל עוכבה יציאתם מהארץ ובית הדין הטיל באופן תקדימי סנקציות בגין ביזיון בית המשפט, אף שאינו בעל דין ישיר בהליך, ביניהם הטלת קנס יומי בסך 5,000 שקלים ליום במקום מאסר שהוטל עליו, וכן עיקול על נכס בבעלותו בירושלים. סכום הקנס עמד, נכון ליולי האחרון, על כ-2.5 מיליון שקלים. ביולי הותרו לפרסום שמותיהם של יעקב וחיים הופמן, על מנת להטיל לחץ נוסף על הבן להעניק גט לרעייתו.

ביוני 2020 פורסם ב"ישראל היום" כי יעקב הופמן פנה לבית הדין הרבני בדרישה כי יבצעו שיימינג לבנו, כשהוא מתנער לחלוטין מפעולותיו של בנו וטוען כי הוא "משלם מחיר יקר כדי להצדיק את הכשלים של המערכת". בניגוד לטענות האב, יצויין, גורס בית הדין הרבני בגיבוי של בית המשפט העליון, כי בידו המפתח לסיום פרשת סרבנות הגט.

בתחילת השנה הלועזית החלו בבית הדין לראות סימנים לכך שהמקרה לקראת פתרון. לאחר מספר חודשים של דיונים עם חיים הופמן, הבעל המעגן, הוא הסכים לתת את הגט אם אשתו תגיע לארצות הברית, כמו שהתרחש בסופו של דבר. במקביל, הבינו בבית הדין כי יעקב הופמן, האב, אכן עושה מאמצים להביא לגט. בסוף ינואר 2021 הוחלט בבית הדין הרבני הגדול בירושלים להקפיא את הקנס היומי שהוטל על הופמן.

כעת באה הפרשה לסיומה. חיים הופמן סיפק גט לרעייתו, וזו שוחררה מנישואיה הכפויים.

ד', אשר שוחררה לאחר 16 שנים אמרה בהתרגשות מייד עם קבלת הגט: "קודם כל אני מודה לבורא עולם על שהוביל אותי לרגע הזה ומברכת בכל כוחי - ברוך אתה... מתיר אסורים. אני עדיין לא מאמינה שהגעתי לרגל המיוחל הזה. אני זקוקה לזמן כדי לעכל כל מה שעברתי ב-16 השנים האחרונות.

"לא יכולתי לעבור את המשא הארוך והמייגע הזה בלי הסיוע של ארגון יד לאישה והטו״ר הגב׳ דבורה בריסק שליוותה אותי במסירות אין קץ. המסר שלי לנשים שנמצאות באותו מצב הוא: אל תוותרו, בסוף זה מגיע. אין לי מילים מספיקות בכדי להודות לבית הדין שהפך כל אבן ולא חסך במאמצים כדי להביא את הסאגה הזאת לסיומה".

הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון': "המקרה של ד' משקף את האופן שבו ההלכה והמשפט האזרחי יכולים ליצור דרכים מעשיות לשחרור מסורבות גט, גם במקרים המאתגרים ביותר של סירוב גט. הפעילויות הרבות שננקטו נגד סרבן הגט והמשאבים שהוקצו לטובת המסורבת מעבירים מסר לכל הבעלים הסרבנים באשר הם: אנחנו מוכנים ללכת עד הסוף ולנסוע למרחקים כדי להבטיח שלעגונות יהיה את החופש הראוי להן. סרבנות גט הינו נושא בעל משמעות גדולה ביהדות והוא דורש פתרון הלכתי מקיף ומתמשך, וזאת כדי למנוע מנשים נוספות את החוויה הכואבת שעברה ד'".

פנינה עומר, מנכ"לית ארגון 'יד לאישה' מבית רשת 'אור תורה סטון': "ההתרגשות היא עצומה. חלמנו ולחמנו לאורך שנים כדי להגיע לרגע הזה. במקביל, לצד השמחה על רגע השחרור אסור לנו להתעלם מ-16 השנים האבודות, מהמשאבים העצומים שהעגונה, המדינה, 'יד לאישה' ורשת אור תורה סטון השקיעו כדי לממש זכות כל כך בסיסית, את הזכות לחירות. המסע של נשים יהודיות אל החופש הוא לעיתים ארוך ומייסר, מעבר למה שהדעת יכולה לסבול. אין לי אלא לקוות למציאת פתרונות הלכתיים שורשיים לסוגיית העגונות. עד אז, אנחנו נמשיך להילחם על חירותן של נשים".

פרופ׳ אביעד הכהן, שייצג את האישה בבג"ץ, מסר: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. חבל על 16 שנות חיים סבל וכאב שירדו לטימיון בעקבות סרבנות בזויה. יש לעשות הכל על מנת שתופעה בזויה זו של סרבנות גט תצומצם ככל שניתן. יש להודות לבית הדין הרבני ולבג״ץ כמו גם לארגון יד לאישה שפעלו ללא לאות כדי למנוע את העוול הגדול הזה. חכמי ישראל חייבים לעשות שימוש בארגז הכלים ההלכתי שעומד לרשותם כדי למנוע תופעות בזויות מעין אלה".

עו"ד יעל נגר, וטו"ר משה מיטלמן, המייצגים את אביו של הבעל, מסרו בתגובה: "למרבה הצער, מה שמוגדר ע"י דוברות בית הדין כ"סיפור הצלחה" הינו למעשה כישלון קולוסאלי וחסר תקדים של אב בית הדין האזורי, הדיין שלמה שטסמן, אשר במשך חמש וחצי שנים חצה כל קו אדום בהפרת זכויות אדם בסיסיות, ואף על פי כן לא הצליח להביא למתן הגט בישראל. שטסמן החזיק בכפייה אדם מבוגר וחולה, תושב ואזרח ארה"ב, כבן ערובה וכקלף מיקוח בהליך הגירושין בין בנו לכלתו, אזרחי ארה"ב, באופן שכמעט הביא למותו. שטסמן עיכב את יציאתו של האב מהארץ, הטיל עליו עונש מאסר שערורייתי בגין מעשי בנו, הטיל עליו קנס של 5000 ש"ח ליום (בשווי כולל של 2.5 מיליון ש"ח) עד למתן גט, ודחה כל בקשה אלמנטרית לחקור את הבן או לשמוע את עמדתו ישירות. בעקבות ההליכים שהתנהלו נגדו, אושפז האב מספר פעמים, במצב של סכנת חיים של ממש, לאחר שלקה בשלושה אירועים מוחיים, שני התקפי לב ואף חלה במחלה קשה, כשהוא מאושפז בימים אלה בבית החולים במצב סיעודי לאחר ניתוח מורכב.

"לאחר חמש וחצי שנים בהן גישתו הכוחנית של שטסמן לא הביאו כל תוצאות והובהר שהסנקציות כנגד האב אינן משפיעות על הבן כלל, הוחלט כי הרכב מטעם בית הדין הרבני הגדול - הרב מימון נהרי, הרב אברהם שינדלר והרב לוז-אילוז - ינהל את תיק הגירושין, במקומו של שטסמן. מאז שהוחלף ההרכב, ולאחר שעורכת הדין של האישה הודתה כי אין כל תועלת בסנקציות שמופעלות על האב, הבהירו הדיינים כי האב "מיותר" בהליך הגירושין, ואף תהו "האם הטקטיקה לקחת את אבי הבן כבן ערובה כדי להציל את האישה מעגינותה, זאת הדרך הנכונה". על כן, הורה בית הדין הגדול על בני הזוג לנהל מו"מ ישיר, ללא מעורבות האב. במסגרת המו"מ הישיר, ולאור העובדה כי הבן מאז ומתמיד סירב לקבל את סמכות בית הדין בישראל, החליטה האישה להיענות לדרישת הבעל, כפי שהוצעה לה כבר לפני שנים רבות, וטסה לארה"ב על מנת לקבל את הגט. ואכן, בשעה טובה ניתן הגט המיוחל בבית דין צדק בארה"ב, כדרישת הבעל, ללא מעורבות כלשהי של בית הדין בישראל. השמחה הגדולה על מתן הגט מהולה בעצב על הייסורים הרבים שעברו על האב ושוודאי היו יכולים להימנע כבר לפני שנים רבות".