שאלו אותי "מה אנחנו צריכים בישראל", שנתיים אחרי שפרצה המלחמה - זה מה שעניתי

חברה מחו"ל שאלה אותי, מה אנחנו צריכים פה בארץ, שנתיים אחרי שפרצה המלחמה. ואמרתי לה, בכנות, אנחנו צריכים נחמה. הכאב גדול, והלוואי שהיינו יכולים לחלק נחמה לכולם. השבת, בבתי כנסת רבים לא נקרא פרשה אלא דווקא את מגילת קהלת המיוחדת. מגילה שכתב שלמה המלך, ועוסקת במשמעות החיים.

ספר קהלת שונה מאוד משאר ספרי התנ"ך בסגנון ובתוכן. שלמה המלך מדבר בו בגוף ראשון, ומספר על המסע האישי שלו בחיפוש אחר משמעות, "אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָים". שלמה, המכונה קהלת, יוצא לחקור את החכמה האנושית, את העושר, את השמחה, ומתלבט על היכולת האנושית להשאיר חותם. המגילה עוסקת במעגליות של החיים האנושיים, "מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ".

חכמינו התלבטו לגבי מגילת קהלת, האם מתאים שהיא תיכנס לתנ"ך. הדכדוך שמלווה את הפרק הראשון, הסתירות בספר, ובינו לבין ספרי התנ"ך האחרים, כמו גם התהיות על משמעות הקיום האנושי, הביא את חז"ל לשאול האם אין בספר הזה דברי כפירה, ולכן האם ראוי שייגנז.

חז"ל, במדרש ויקרא רבה, הכריעו בסוף בעד מגילת קהלת, ומה שהכריע את הכף היו דווקא המסקנות של שלמה בסופה של המגילה. בפרקים האחרונים שלמה מציג סימן קריאה חד משמעי: משמעות הקיום היא שמירת תורה ומצוות, וידיעה שיש בורא לעולם, "ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֹתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם".

בפרק השלישי, שלמה כותב כי בעצם הכל בחיים קשור לשאלת התזמון: "עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ". הקיום האנושי יכול להראות לנו חסר משמעות, מעגלי ותלוש, אלא אם אנחנו מכירים ביכולת שלנו לעשות דברים מסוימים בזמנים המתאימים. אפילו במובנים של התקרבות והתרחקות, שלמה מלמד אותנו שלכל דבר יש את הזמן הנכון לו, "עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק".

שלמה כותב לנו, עשיתי הכל וניסיתי הכל. היו לי תבונה וחכמה, כסף וזהב, והזדמנויות, ובסופו של דבר, האדם נידון לקיום אנושי קצר על דפי ההיסטוריה. לא כולנו נשאיר חותם, אבל כולנו יכולים לבחור בחיים נכונים.

שלמה מכריע בעד המעשים הפשוטים והישרים: הוא מלמד אותנו שניחום אבלים חשוב מהשתתפות במסיבה, שצריך להיזהר מן הכעס, שצריך ללמוד לעשות את הדברים הנכונים בזמן המתאים להם, הוא ממליץ לבחור בזוגיות יציבה עם אהבה, וכותב גם שאם יש לך מספיק אוכל - חלק אותו לאנשים סביבך. ובסוף בסוף, הוא כותב שהוא מצא ששמירת מצוות, וידיעה שיש בורא לעולם, ויום אחד נעמוד לפניו וניתן את הדיון, היא הדרך הנכונה לחיות את החיים. יש משהו מנחם בידיעה ששלמה המלך, החכם מכל אדם, פורש בפנינו מסע הרהורים עמוק, עם מסקנה אחת פשוטה: להיות טובים, ולעבוד את השם. קצת נחמה.