כוכבת "חתונמי" יורה לכל הכיוונים: "זה לא עוד פוסט חילוני מתנשא"
מאי שכטר פרסמה מסר חריף נגד החרדים ברקע חוק הגיוס • היא דרשה שותפות אמיתית במקום "מותרות" וזעמה על השוואת הגיוס לשואה
מאי שכטר, הכוכבת הידועה מהריאליטי "חתונמי", בחרה אמש (חמישי) לשתף את עשרות אלפי עוקביה באינסטגרם בסטורי כואב שלא הותיר מקום לספק באשר לתחושותיה, על רקע חוק הגיוס והמתח שהגיע לשיאו בין החרדים לחילונים.
כזכור, יו"ר יהדות התורה, יצחק גולדקנופף, הטיל פצצה פוליטית כשהבהיר כי אם חוק הגיוס לא יותיר את החרדים מחוץ לצבא, "זו תהיה מדינה בלי חרדים". המסר היה חד-משמעי: החרדים לא ישנו את אורח חייהם עבור הצבא או המלחמה, והוא אף רמז על עזיבת הארץ כאפשרות.
"אני כותבת את המילים האלה לא מתוך שנאה אלא מתוך דאגה אמיתית. מתוך כאב. מתוך רצון שדברים ישתנו", כתבה מאי בפתיח הסטורי והבהירה מיד: "אבל אני נאיבית". היא הוסיפה וכתבה כי "אנו נמצאים ברגע מסוכן. מסוכן יותר מהפגנות, יותר מוויכוחים פוליטיים. רגע שבו חלק מהציבור ובעיקר הקיצוניים שבקרב ההנהגה החרדית מתנער מהמדינה ומהאחריות כלפיה".
מאי התייחסה ישירות לאמירה שיוחסה לרב אחר לפיה ניסיון לגייס חרדים הוא "הפתרון הסופי של 2024". היא הדגישה כי אותו רב "לא השווה את החיילים לנאצים, אבל כן השווה את המגמה הציבורית והמשפטית של ניסיון לשלב את החרדים בנטל לשואה", אמירה שזעזעה אותה. על כך הוסיפה וכתבה: "באמת? לרצות שתצאו לעבוד, שתשמרו על עצמכם, שתעזרו לנו להחזיק את המדינה - זו שואה? לשלוח חיילים להגן עליכם בזמן שאתם לומדים זו 'השמדה'? אנחנו מתפללים יחד, יהודים יחד, חיים באותה מדינה ואתם רואים בנו אויב? ואנחנו בכם?".
היא המשיכה במסר חד וחף מפשרות כשניסתה להלך בין הטיפות: "בלי יהדות אין לנו מדינה, אבל גם בלי מדינה לא תהיה פה יהדות. אם לא יישארו פה חיילים שישמרו על הגבולות, לא יישארו גם קרקעות להתפלל עליהן. אם רק חלק מהציבור יעבוד, יפרנס, יילך למילואים ויאבד בריאות פיזית ונפשית, המדינה הזו לא תשרוד".
מאי גם הוכיחה את הציבור שלה עצמו: "וכן, צריך גם לומר את האמת לציבור שלי: גם אצלנו יש אמירות קשות, זלזול, בורות. גם אנחנו לפעמים מתנשאים. לועגים, מתייגים את כל החרדים כאילו כולם אותו הדבר. לא כולם משתמטים, לא כולם שונאים את צה"ל, לא כולם בוחרים באי-עשייה". היא הוסיפה והדגישה כי "צריך להפסיק לדבר רק על כפייה חילונית. אף אחד לא רוצה לפגוע בלימוד התורה, אבל התורה לא ניתנה כדי להתחבא מאחריות".
לבסוף ביקשה לנסות ולהציע פשרה בתוך המציאות הקשה והטעונה: "המציאות כואבת. התביעה היא שנוותר לכם על הגיוס, על העבודה, על הכלכלה. לא מבקשת שכולם יתגייסו, לא מבקשת לבטל את עולם התורה, אבל כן מצפה לרוב ברור שיתגייס, יתאמץ, כי אם אתם לא נלחמים איתנו, אתם נלחמים נגדנו. וכשזה קורה, אין לא מדינה ולא תורה. רק פירוק. רק שנאה. רק חורבן".
שכטר ביקשה שדבריה לא ייתפסו כ"עוד פוסט חילוני מתנשא" וטענה שהיא כותבת זאת גם על עצמה: "גם אני צריכה ללמוד להקשיב, להבין את הפחד החרדי מפני אובדן הזהות ולעשות מקום, אבל אין הקשבה בלי גבול. אם הציבור החרדי לא יתעורר, לא ידרוש ממנהיגיו להתמתן, לא יתחיל לקחת חלק, הוא יאבד לא רק את הפריווילגיות אלא את השותפות. את האמון. את האפשרות לחיות פה יחד". את דבריה חתמה בהצהרה: "שותפות אמיתית זה לא מותרות! זו ההתחייבות הכי בסיסית של עם אחד".
