"צאי החוצה, יהודייה": התקרית האנטישמית של אשלי וקסמן בקשי בקנדה

"בילדות שלי תמיד ניסיתי להצניע שאני יהודייה, להצניע את הישראליות שבי. רציתי להיות קנדית", סיפרה בכנות המשפיענית אשלי וקסמן. "כשאחים שלי היו הולכים עם כיפה על הראש, היו זורקים להם כסף על הרצפה, היו מרביצים להם על זה שהם יהודים, קוראים להם בשמות גנאי באוטובוס. אני לא גדלתי לתוך מציאות כזאת".

אשלי וקסמן בקשי היא מאפרת, משפיענית וכוכבת רשת שנולדה בקנדה ועלתה לישראל. מאז 7 באוקטובר, היא הניחה בצד את העסק המשגשג שלה - והתמסרה להסברה ישראלית, זאת אחרי הטבח וכן לאחר חטיפתה של בת דודתה, התצפיתנית אגם ברגר. בראיון לערוץ הידברות, סיפרה וקסמן בקשי על תקריות אנטישמיות שחוותה בילדותה.

@hidabroot.org#הידברות#יהדות#הסברהישראלית♬ צליל מקורי - Hidabroot - הידברות

התקרית הראשונה אירעה בסביבות כיתה ו'. עד אז, היא מעידה כי לא קיימה כמעט שום אינטרקציה עם אנשים שאינם יהודים כי היתה בבית ספר יהודי - עד שהחלה ללכת לחוגים. "אני הלכתי לבית ספר יהודי. כשכבר התחלתי ללכת לחוגים מחוץ לביה"ס, לא הייתי מספרת לאנשים שאני יהודייה וישראלית. רציתי להשתלב, לא רציתי להיות זרה והתביישתי שיש לי הורים מהגרים", שיתפה. "תמיד היה אצלי אובר ניסיון להיות קנדית".

בעקבות החלום להשתלב, בחרה ללכת לאוניברסיטה קטנה שאין בה כמעט יהודים. "אמרתי: אני קנדית, אני רוצה להיות קנדית, ובחרתי ללכת למקום שלא היה בו בית חב"ד, לא הלל ולא כלום, וכבר בשבוע הראשון היו מפגשים כאלה בשביל שכולם יכירו את כולם. בקנדה כשנכנסים לחדר מורידים נעליים בגלל השלג והבוץ. אז נכנסתי לחדר, הורדתי נעליים, והיו שם בערך עשרה ילדים כמוני, בגילאי 17-18", נזכרה.

היא מתארת שהנערים התחילו לדבר בינהם במהלך הפעילות החברתית, והתעניינו אחד בשני. בין שאלות ההיכרות שנשאלו: איזה שפות אתה יודע?

"זרקתי שאני יודעת עברית", סיפרה בקשי, "ומישהו, שאחר כך גיליתי שזה היה החדר שלו, שאל אותי: 'את יודעת עברית? למה?', אז עניתו לו בצניעות: 'כי אני יהודייה, הייתי בבית ספר יהודי וההורים שלי ישראלים'", אמרה והרכינה ראש.

מה שקרה רגע לאחר מכן הפתיע אותה: "הוא שאל אותי: 'איזה נעליים שלך?', התכופף, הרים אותן, זרק אותן מהחלון ואמר לי: 'צאי מהחדר שלי, יהודייה'. הוא לא השתמש במילה יהודייה אלא במילת גנאי אחרת, שלא הכרתי, אז לא הבנתי שזה קשור לזה שאני יהודייה בהתחלה.

"היתה דממה בחדר, אף אחד לא אמר כלום. חיכיתי שהוא יתחיל לצחוק, כאילו שזו בדיחה, לא הבנתי מה קורה. אמרתי לו: 'מה?', והוא ענעה לי: 'אמרתי לך, צאי מהחדר שלי'. אז ירדתי למטה, חיפשתי את הנעליים שלי בחוץ בדשא וחזרתי לחדר. בדקתי באינטרנט מה המילה שהוא קרא לי בה - והבנתי שזה היה אנטישמי". 

בעקבות האירוע, עלתה בה תובנה: "זה גרם לי להבין שלא משנה כמה אני רואה את עצמי קודם כל קנדית, רק אח"כ יהודייה ובת של ישראלים - הרבה אנשים בקנדה תמיד יראו אותי קודם כל יהודייה, לא משנה מה".

למרות שמבחינתה היתה קנדית לחלוטין, שמשחקת הוקי ומסגלת לעצמה את ההרגלים המקומיים - זו היתה הפעם הראשונה שנתקלה באנטישמיות, אך לא האחרונה. במהלך השיחה סיפרה על אירוע נוסף בו אדם החל לצעוק סביבה ש"כל הפקקים הם בגלל היהודים", ובהמשך נחשפה לאירועים נוספים.

בשלב זה, בחרה ללכת לתגלית ("חוויה מדהימה"), וכשחזרה לקמפוס - נתקלה בהפגנה אנטי-ישראלית "נגד האפרטהייד, הנכבה והכיבוש". היא לקחה את הפלאיירים שחולקו בהפגנה, הלכה לחקור ולמצוא תשובות - והגיעה עם טיעונים בחזרה לקמפוס, במקום בו היתה קול נדיר. בעקבות כל האירועים שחוותה, התגבשה בליבה ההחלטה להגיע לישראל, לעשות צבא - ולעלות לארץ.