"חוזרים למקורות": המעצב שהופך כיפות מסורתיות לפריט אופנתי

הכיפות שרומי פיילוב יוצר הן אינטרפרטציה אישית שלו לכיפה בוכרית מסורתית, רקומות באותיות האל"ף־בי"ת העברי. הן צבעוניות, מעוטרות, ונתפסות כפריט אופנתי עם נוכחות – בעיקר לאירועים. את הכיפות הוא מוכר בעיקר לקהל יהודי בחו"ל, במיוחד בארצות הברית ובאירופה. לדבריו, אלו לקוחות שמבקשים פריט איכותי, שנראה טוב, ויש בו גם ערך יהודי ותרבותי. הכיפה לא נועדה לצניעות אלא לאמירה, ויש לה אפשרות להיות מותאמת אישית.

רומי, עלה לארץ מאוזבקיסטן, התפתח וגדל בחינוך הדתי, אך בסופו של דבר בחר בתיכון חילוני. כיום הוא מעצב מתוך הסטודיו הביתי שלו בתל אביב, שם הוא גם תופר בעצמו את הכיפות לפי מידה. את הרקמה הוא מתכנן במחשב, והיא מבוצעת על ידי רוקם מקצועי. בסטודיו שלו יש מכונת תפירה, חוטים, בדים, וגם פריטים נוספים שהוא יוצר לצד הכיפות. במקביל לעיצוב, רומי עוסק בהוראה – הוא מלמד תפירה בבית הבד, במסגרת סדנאות וקורסים.

בין תלמידיו יש אנשים שרוצים לרכוש מיומנות בסיסית, אחרים שמעוניינים לתפור בבית, ויש גם מעצבים ובעלי מותגים שמבקשים ממנו לתפור עבורם דגמים ראשוניים (פרוטוטייפים). רומי גדל במשפחה של תופרות – לשתי הסבתות שלו היה קשר ישיר לתחום: אחת ניהלה מתפרה, והשנייה עבדה בה. בבית תמיד היו מכונות תפירה, וגם אם התחום נדחק הצידה עם העלייה לארץ, הוא נשאר ברקע. בגיל 16 קנה את מכונת התפירה הראשונה שלו, עוד לפני שהתקבל ללימודים, והתחיל לתפור באופן עצמאי.

מיד לאחר סיום הלימודים בשנקר החל לעבוד במותג האופנה "ווילד ורטיגה". רוב הלקוחות שלו כיום נמצאים בחו"ל – בעיקר יהודים שמחפשים פריט שמעביר גם אמירה וגם זהות. לדבריו, מאז 7 באוקטובר יש עלייה בהזמנות – על רקע התחזקות הזהות היהודית והצורך של אנשים להתחבר למשהו שמרגיש אישי, מסורתי ומשמעותי.

בעיניו, הכיפות הן חלק מהמגמה הרחבה יותר של חיפוש אחרי מלאכת יד בעולם שמתמלא באוטומציה וטכנולוגיה. הוא מדבר על כמיהה לאינדיבידואליות, יצירה עצמית, ועל הרצון להימנע מזריקה של חפצים ולשמר אותם דרך תיקון ומיחדוש. לדבריו, דווקא בתקופה של משבר לאומי, מלחמה וחוסר ודאות, אנשים פונים לעבודה עם הידיים וליצירה כאמצעי של תרפיה. כך גם הסדנאות שלו הופכות להרבה יותר מתפירה – למקום של שקט, ריפוי ותחושת שליטה.

במקור, פרויקט הגמר שלו בשנקר היה אמור לעסוק בנושא פוליטי, אך הוא החליט להפנות את הזרקור פנימה – וליצור חגיגה של הזהות היהודית האישית שלו. היום, רוב הקהל שלו מורכב מאנשים צעירים, מסורתיים, שלא מגדירים את עצמם דתיים אך כן מחפשים סמלים של חיבור למסורת ולתרבות היהודית – ממקום אישי, לא מחייב, אך מאוד נוכח.

כתבת ועורכת תוכן: מורן פרארו

עריכת וידאו: נועה בירמן

צלם: גרגורי ירין