עם הגעתו של חג הפורים, אי אפשר שלא לשים לב לתופעה המטרידה שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות: השטיפה של תרבות ה-WOKE לתחפושות ילדינו, במקביל לתהליך המדאיג של החפצת דמויות הנשים והבנות דרך תחפושות חושפניות ולא צנועות. הפער הזה בין יום האישה שצויין השבוע על ידי ארגוני הנשים, במסגרתו הן יצאו להגן על זכויות נשים לבין השתיקה הרועמת שלהן היום, אל מול תחפושות מחפיצות ומקטינות, הרבה יותר מדאיג מאשר ייצוג שווה לנשים בדירקטוריון.
לאן נעלמה התמימות של חג הפורים? כיצד הפך החג המשמח והמאחד הזה לזירת קרב אידיאולוגית ומופע ראווה מיני? אני מסתובבת ברחובות בימי הפורים ונחרדת מהמראות. בנות צעירות לבושות בתחפושות חושפניות, קצרות, מדגישות את גופן באופן שאינו הולם את גילן. האם זו המורשת שאנו רוצות להעביר לדור הבא? שככה אישה צריכה להתחפש? שככה שוטרת נראית?
בסיורי האחרון במרכז מסחרי לקראת החג, נתקלתי בתחפושות שגרמו לי להתכווץ מבושה. תחפושות של "מלכת שלג סקסית", "כיפה אדומה פרובוקטיבית", ואפילו "לוחמת אש חושנית" - כולן מכוונות לנערות צעירות! קשה לי להאמין שזהו הדימוי אותו אנו רוצים להעביר לדור הבא.
עוד יותר מדאיגה היא השתיקה הרועמת של ארגוני הנשים ה"פרוגרסיביים", שכביכול דואגים לזכויות נשים. איפה הם כשבנותינו מחונכות מגיל צעיר להתמקד במראה החיצוני שלהן ובמיניותן? למה הם שותקות על ההחפצה הבוטה?
אם תיכנסו לחנות תחפושות ותשוו את תחפושת החתול לתחפושת החתולה. החתול גאה בזנבו היפה בעוד החתולה נראית כמו נערת ליווי עם אזני חתול. מה בדיוק השדר כאן? ומה לגבי מקצועות? נבחן למשל דימוי של רופא ואחות. אם תסתכלו על תחפושת הרופא לבנים לעומת תחפושת האחות לבנות, תראו את הפער המדהים: הרופא עטוי חלוק ארוך ומכובד, עם סטטוסקופ ומזוודת כלים רפואיים, בעוד האחות לבושה בשמלה קצרצרה וחשופה, עם מחשוף עמוק וגרביוני רשת. מדוע לא מציעים לבנות תחפושת רופאה מכובדת?
התשובה פשוטה: כי תעשיית התחפושות, כמו תעשיות רבות אחרות, מרוויחה מהחפצת נשים אבל איך זה עובר בשקט?
אני מסרבת לקבל את הטענה שזו "בחירה חופשית". ילדות בנות 6 לא באמת בוחרות ללבוש תחפושת של "שוטרת סקסית" או "לוחמת חלל מפתה" - הן מושפעות מהמסרים שהחברה משדרת להן. והמסר ברור: הערך שלך כנערה וכאישה נמדד בכמה "סקסית" את נראית, לא בחוכמה שלך, ביצירתיות שלך או ביכולות שלך.
בניגוד למה שתרבות הפרוגרס מנסה לשכנע אותנו, דווקא המסורת היהודית מעניקה לנשים כבוד אמיתי דרך צניעות. הצניעות אינה דיכוי - היא שחרור מהחפצה. היא מאפשרת לנו להתמקד בתוכן הפנימי שלנו, בכישורים האינטלקטואליים והרגשיים שלנו, במקום במראה החיצוני בלבד.
מראה צנוע משדר ערכיות ומכובדות. לכן במקצועות שנחשבים מכובדים כולם יגיעו בלבוש מכבד. אז מה קורה בפורים? האם באמת רופאה או אחות יגיעו למרפאה בלבוש מינימלי בגרביונים ובמחשוף?
ובכלל, הגיע הזמן לדבר על חוסר היכולת פשוט ללכת ברחוב בפורים. כאם לילדים, אני מוצאת את עצמי נמנעת מלקחת אותם לאירועי פורים ציבוריים בשל המראות המזעזעים שנחשפים אליהם בכל פינה. האווירה ברחובות הפכה למעין קרנבל מתירני, שאין בינו לבין חג הפורים המסורתי ולא כלום. כיצד הגענו למצב בו הרחובות מוצפים בחוסר צניעות שמקבל לגיטימציה בשם "חופש הביטוי" ו"חגיגות הפורים".
אני קוראת להורים: בחרו עבור ילדיכם תחפושות שמכבדות את עצמם ואת הסובבים אותם. אל תיכנעו ללחץ החברתי. אל תהססו לומר "לא" לתחפושת לא צנועה. יש אפשרויות רבות לתחפושות יצירתיות, מהנות ומרשימות שאינן מחפיצות את ילדותינו.
ולארגוני הנשים אני אומרת: "לעת כזאת הגעת למלכות". זאת ההזדמנות להשמיע את קולכן. ייצוג שווה בדירקטוריון זה אולי נחמד, לדעתכן. בעיני הוא מיותר. אך אין לי ספק כי גם אתן לא מסכימות למצב שנוצר היום. בואו ננצל את חג הפורים כהזדמנות לחנך את ילדינו על ערכי כבוד עצמי, צניעות וחירות אמיתית - לא כפי שמוגדרת על ידי תעשיית האופנה, אלא כפי שמוגדרת על ידי הערכים שלנו כחברה וכעם.
רק כך נוכל לחגוג את פורים כחג של שמחה ואחדות, ולא לשדר להן ולסביבה שאישה צריכה להיראות חשופה כדי להיות מקובלת.
נעמה זרביב היא מייסדת ומנכ"לית "שוברות שויון"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו