תיעוד נדיר משנת 1955 חושף: בקום המדינה, הרבנות הסתפקה בהצהרה "אני יהודי" כבסיס לבירור יהדות. כיום, למרות ש-97% ממי שעוברים בירור יהדות בדרך לרישום לנישואין מוכרזים בסופו של דבר כיהודים, מספר בירורי היהדות רק גדל, ויהודים גמורים, במרכזם עולים וילדי עולים, נדרשים להוכיח את יהדותם באמצעות תעודות ישנות, צילומי קברים ולעיתים אף בדיקות DNA.

"מטילים ספק ביהודים שכל חייהם חיו כיהודים", אומרת רבקה ארביב, מנכ"לית ארגון חופות
מסמך היסטורי שהגיע לידי "ישראל היום" חושף תפנית דרמטית ביחס הרבנות ליהודים המבקשים להינשא. במסמך משנת 1955, הרב דב כץ, אז מנהל המחלקה ברבנות, קובע נוהל פשוט: על המבקשים להינשא להצהיר "אני יהודי". עמדה זו מתבססת על הפסיקה המקובלת מדורי דורות לפיה "האומר יהודי אני – נאמן".

גישה זו שיושמה בקום המדינה אף קיבלה גיבוי הלכתי משמעותי שנים לאחר מכן מהרב עובדיה יוסף זצ"ל, שקבע לעניין מאות אלפי העולים מברית המועצות כי "אין אנו מדקדקים אחר שום משפחה [...] שמעיקר הדין העולים מרוסיה ומצהירים שהם יהודים, נאמנים הם".

עם השנים חל במדיניות זו מפנה חד, כאשר בשנת 2010 פרסמה הרבנות הראשית הנחיות מקיפות לבירור יהדות (התש"ע-2010). הנחיות אלו, שנקבעו על ידי חבר דייני בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית, סימנו שינוי מהותי במדיניות ויצרו מערך שלם של בירורי יהדות - כולל מבררי יהדות מקצועיים, הליכים מורכבים, ואף הכנסת בדיקות גנטיות.

כתוצאה מכך, המציאות כיום הפוכה לחלוטין מזו שהייתה נהוגה בעבר. נהלי הרבנות מחייבים עולים וצאצאיהם לעבור הליך קפדני של בירור יהדותם. "מדובר ביהודים גמורים", אומרת רבקה ארביב, מנכ"לית ארגון חופות, שעורך חופות כהלכה מחוץ לרבנות. "פתאום הם נדרשים להביא הוכחות שבזמן אמת אף אחד לא חשב לשמור. צריך להבין – אלה לא מקרי ספק. מדובר ביהודים שכל החיים שגדלו וחיו כיהודים, שיודעים שהאמהות והסבתות שלהם יהודיות כהלכה, שעלו כי מדינת ישראל הכירה בהם כיהודים. פשוט החליטו שלא מאמינים להם יותר".

"יהודים צריכים להתחתן במדינה אחרת כדי להיות מוכרים בארץ"

ארבל ונדב (שמות בדויים), זוג צעיר מרעננה, החליטו לא לעבור את "המסכת המשפילה" של הרבנות, כדבריה של ארבל. נדב עלה לארץ מברית המועצות לשעבר ולמרות שהוא בן לאמא יהודיה, גדל כיהודי ובתעודת הזהות שלו מצוין "יהודי", הם הניחו כי ברבנות הוא יידרש לעבור תהליך בירור יהדות.

"על פי מדינת ישראל בעלי ואני יהודים, כך רשום לנו בתמצית מרשם האוכלוסין", מספרת ארבל. "אבל הרבנות מכירה בי כיהודיה אך בבעלי לא. ומה ההבדל ביני לבינו? שהוא נולד ברוסיה, ואני בארץ. מקום הלידה זה מה שקובע אם אתה יהודי כשר או לא?"

"ברגע שהחלטתי להתחתן, הבנתי שאני לא מעוניין לעבור דרך הרבנות", אומר נדב בכנות. "זו תחושה של פגיעה אישית עמוקה. למרות שגדלתי במשפחה יהודית כל חיי, פתאום אני צריך להוכיח את היהדות שלי רק בגלל שנולדתי ברוסיה. כאילו שיהדות של עולים שווה פחות או נחשדת יותר מיהדות של מי שנולד בארץ".

ארבל ערכה בירור מקיף עוד לפני שפנתה לבדוק את האפשרויות ברבנות. "בעלי אמר שאחיו לא התחתן ברבנות בגלל שהוא לא נולד בארץ ולרבנות יש כל מיני דרישות", היא מספרת. "ערכתי בירור מהן הדרישות, גם דרך צהר, וראיתי שבאמת לא נוכל להתחתן אם לא נציג אישורים שאת רובם המשפחות לא חשבו בכלל לשמור, והוא יעבור מסכת שאלות משפילה. קראתי קצת על אנשים שסיפרו את התהליך שעברו וידעתי שלא ארצה שבעלי יעבור את זה".

הזוג בחר להינשא באמצעות ארגון חופות. "פנינו לחופות שהסבירו לנו בנועם את כל התהליך", מספרת ארבל. "ערכנו טקס יהודי והלכתי שכלל ברכה על הטלית, שבירת כוס, קידושין בטבעת, יין ושבע ברכות – ממש אותו הטקס שמתבצע עם רב מהרבנות".

"הגיע הזמן שתהיה הזדמנות לכל יהודי להתחתן כהלכה בארץ", מוסיפה ארבל בכאב. "זו מציאות הזויה שיהודים צריכים להתחתן במדינה אחרת כדי להיות מוכרים בארץ כנשואים. והדבר שמבחינתי הכי מגוחך בסיפור הזה הוא שאני התחתנתי בחתונה אזרחית בחו"ל, אבל אם חס וחלילה ארצה להתגרש זה יהיה בארץ ברבנות ועם הטקס ההלכתי 'מגורשת'. למה במקרה הזה אנחנו כן נחשבים יהודים?"

הנתונים מעידים: בירורי היהדות רק מתרבים – למרות אחוזי האישור הגבוהים

הנתונים מוכיחים שהחשדנות אינה נחוצה וכי יש בסיס לקבל גם היום את "חזקת היהדות" ההלכתית. ד"ר אלעד קפלן, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה ומרצה בפקולטה למשפטים בבר-אילן, שחקר את התופעה, מצא שבין השנים 2010-2023 נפתחו קרוב ל-50,000 תיקי בירור יהדות. "רוב מוחלט של התיקים מסתיים באישור יהדות, אבל האישור ניתן רק לאחר מסכת לא פשוטה של חקירה", הוא אומר

"בשנת 2023, למשל, רק ב-5% מהתיקים ניתנה החלטה של דחיית בקשה ועיכוב נישואין. גם הנתונים שמפרסמים בתי הדין הרבניים, מעידים כי 97% ממי שעוברים בירורי יהדות מוכרזים כיהודים. כלומר, המערכת מטילה ספק באלפי יהודים מדי שנה ומחייבת אותם לעבור תהליך שיכול להיות קשה ומשפיל, כאשר יש בסיס הלכתי לאשר את יהדותם על סמך חזקת יהדות, כפי שהיה מקובל מדורי דורות".

"מה שמטריד במיוחד", ממשיך קפלן, "היא המגמה של הרחבת היקף הבדיקות. בחלק מהמקרים, בתי הדין החלו לערוך בירורי יהדות חוזרים גם למי שהוריו נישאו ברבנות. כלומר, גם אישור קודם של הרבנות עצמה כבר אינו בהכרח מספיק".

ארגון חופות, שערך כבר למעלה מ-1,700 חתונות כהלכה מחוץ לרבנות, מציע אלטרנטיבה. "אנחנו פועלים כהלכה", מסבירה ארביב. "לא אומרים אסור על מה שמותר, ולא אומרים מותר על מה שאסור ופועלים במקרה זה בהתאם לפסיקה של הרב עובדיה יוסף. רוב הפונים אלינו הם לא עולים אלא ילידי הארץ שמצביעים ברגליים ומבקשים להנשא מחוץ לרבנות. אבל אנחנו פוגשים באופן תדיר עולים חדשים או ילדי עולים שנתקלו בקשיים ברבנות, שמתנגדים למדיניות הנוכחית ומבקשים לא לעבור את המסכת המשפילה והמיותרת, ולהנשא דרך חופות."

"לרוב הזוגות פונים לרבנות חודשים ארוכים לפני החתונה המתוכננת", מוסיפה ארביב. "למרות זאת, התהליך עלול להימשך עד הרגע האחרון. ראינו מקרים בהם זוגות נאלצו לדחות את חתונתם בגלל עיכובים בבירור היהדות. זה יוצר מצוקה אמיתית, במיוחד כשנדרשים להשיג מסמכים ממדינות שלעיתים אין להם גישה אליהן ולא פעם כאשר המסמכים כבר לא קיימים".

הבעיה חריפה במיוחד עבור עולי ברית המועצות לשעבר. "אדם שעולה לישראל צריך להוכיח את יהדותו לפחות פעמיים", מסבירה ארביב. "פעם ראשונה לצורך העלייה, ופעם שנייה כשהוא בא להתחתן. המדינה מכירה ביהדותו לצורך חוק השבות, אבל הרבנות לא סומכת על הבירור של משרד הפנים ומחזיקה מערך שלם כדי לפקפק שוב ושוב, וכך דורשת הוכחות נוספות, לעיתים בלתי אפשריות להשגה".

"ב-1948, כשהמדינה רק קמה ועולים חדשים הגיעו לכאן בהמוניהם, הרבנות המשיכה את המסורת ההלכתית שקובעת שצריך להאמין ליהודי", מסכמת ארביב. "היום, כשיש לנו מדינה חזקה וקהילה יהודית משגשגת, דווקא בוחרים בהחמרה הלכתית, סגירת שערים והטלת ספק בכל אחד. זו לא רק פגיעה באנשים, זו פגיעה במסורת היהודית עצמה".

לזוגות אחרים במצב דומה, יש לארבל ונדב מסר ברור: "זכותכם להתחתן במדינה שלנו", אומרת ארבל. "יש חלופה. אומנם נדרש להיעזר בעו"ד וחתונה רשמית בחו"ל, אבל זה שווה את זה. בעזרת הרב של חופות עשינו חתונה כהלכה לכל דבר – עם כל המרכיבים המסורתיים החשובים לנו. זה היה טקס יהודי, מרגש ומכובד, בדיוק כפי שרצינו".