ראשת המחלקה לעידוד עלייה בהסתדרות הציונית: "פעם העם היה זקוק למדינה, כיום המדינה זקוקה לעם"

בבוקר 7 באוקטובר, כשכלי התקשורת החלו לתאר את מה שמתרחש ביישובי עוטף עזה, היה ברור למרינה רוזנברג־קוריטני, ראשת המחלקה לעידוד עלייה בהסתדרות הציונית העולמית, כי מדובר באירוע בעל השפעה גם מחוץ לישראל. "כולנו התערערנו ממה שראינו", היא מספרת.

לאנשי ההסתדרות הציונית היה חשוב להרגיע תחילה את מי שהיו באותה שבת נוראה בקו האש. "חלק מהחטופים ומהנרצחים היו ממשפחות שלומדות אצלנו עברית או משתתפות בפרויקטים שלנו, והתחושות היו קשות מאוד. אלו היו ימים של המון דאגה אבל גם של המון תמיכה. פתחנו חמ"ל מיוחד וגם קווים ישירים אונליין עם כל משתתפי הפרויקטים שלנו בארץ ובחו"ל, עם כל התלמידים שלנו באולפנים, עם המורים והצוותים.

"היה צורך להסביר להם שהם לא לבד, למרות שהם רחוק מכאן. היה חשוב מאוד לאותם יהודים מעבר לים להרגיש שיש פה בישראל מי שחושב עליהם, שתומך בהם, שעוזר להם. חיפשנו את כל המידע על קרובי משפחה מכל מי שביקש, ועזרנו גם למשפחות עצמן שהתפנו מהקיבוצים לבתי המלון".

גולת הכותרת של המחלקה לעידוד עלייה בהסתדרות הציונית בימי שגרה היא רשת האולפנים ללימוד עברית. במחלקה מסבירים כי "ידיעת השפה הינה הכלי החשוב ביותר ליצירת התודעה הלאומית", ולכן היה ברור כי בימי המלחמה חייבים להכניס תכנים אקטואליים.

שואלים "איך זה קרה?"

"לא היינו יכולים לעצום את העיניים ולהגיד שממשיכים כפי שהיה קודם לכן", מספרת רוזנברג־קוריטני, שהיא גם חברת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית. "עד 7 באוקטובר לא לימדנו באולפנים את המושגים של המלחמה, אבל אחרי מה שקרה פשוט הכנסנו את הנושא לתוך הטקסטים".

"לימדנו אותם מה זה מילואים, מה זה מקלט וממ"ד ומה ההבדל ביניהם. אני מתארת לעצמי שהם ידעו לפני כן מה זה חטופים, אבל לימדנו את המילה הזו בעברית והסברנו את המשמעות שלה עכשיו, כשיש כל כך הרבה אנשים שמוחזקים עדיין בשבי. דיברנו אפילו על סוגי הנשק".

"התלמידים גם מקבלים חדשות על מה שמתרחש בארץ ומעלים הרבה סוגיות שמסקרנות אותם. אחת השאלות שחוזרת שוב ושוב היא 'איך זה קרה?'. גם אנחנו וכל הישראלים מנסים להבין את זה ולאף אחד אין תשובה מדויקת".

רוזנברג־קוריטני בתפקידה כבר תשע שנים, ואתגר עידוד העלייה בימים אלו הפך מורכב ביותר: "עלו אצלנו הרבה שאלות, וכך גם אצל היהודים הרבים שאיתם אנחנו בקשר ברחבי העולם ושעובדים איתנו בישראל. בנסיעה האחרונה שלי לארה"ב חשבתי מה אני יכולה להגיד ליהודים שם, איך אני יכולה לשכנע אותם במצב הנוכחי שישראל זה מקלט בטוח ליהודי העולם? זה יישמע מעט נאיבי, אבל הסברתי להם שזה המקום היחיד שבו הם יבינו הלכה למעשה מה זו ערבות הדדית".

"בחו"ל אנחנו לפעמים לא יודעים אפילו מה שם השכן שלנו, אבל בישראל אם חלילה יקרה משהו אצלי בבית, השכן יבוא לעזור לי. ומכאן הם מתחילים לחשוב על ישראל כמקום בטוח עבורם. אני גם מדברת עם עולים חדשים שכבר נמצאים פה והם אמנם מספרים על חששות ופחדים אבל גם שהם שמחים שהם כאן".

מנהיגות העתיד

המחלקה לעידוד העלייה בהסתדרות הציונית העולמית שמה לעצמה מטרה לקדם נשים לעמדות השפעה והנהגה. כחלק מכך השיקו לפני כשלוש שנים את פרויקט "גאולה", בהשראת חברת הכנסת וכלת פרס ישראל גאולה כהן ז"ל, שמטרתו הכשרת נשים צעירות למנהיגות, ציונות ופעילות למען עידוד העלייה לישראל. נוסף על כך, ההסתדרות הציונית מעניקה מדי שנה את פרס "גולדן גולדה", על שם גולדה מאיר ז"ל, לנשים שמשפיעות על הקהילות היהודיות ומעודדות עלייה.

"ההחלטה על הפרויקט ועל הפרסים עלתה לאחר שמצאנו, באמצעות סקר שערכנו, כי מי שמשפיע בתוך המשפחה על תהליך קבלת ההחלטות לגבי עלייה לישראל היא בדרך כלל האישה", מספרת רוזנברג־קוריטני.

"התחלנו לפתח תוכניות לנשים, לתת להן את הכלים. הרעיון בהענקת פרסי גולדן גולדה הוא להודות לנשים שתרמו, שעזרו, שהשקיעו זמן ומשאבים בכל מה שקשור לעלייה לישראל, לקשר בין יהודי התפוצות. הבנות שמקבלות את הפרס לא מסיימות בכך את הקשר איתנו אלא משתתפות בכל הפרויקטים שלנו במדינות שלהן, מספרות לתלמידים על הפעילות שלהן ועל הקשר לישראל.

"פרויקט גאולה נולד כשהתחלתי לחפש מה יכול לעניין את הבנות הצעירות, איך לקשור אותן לציונות, לישראל, איך להפוך אותן למנהיגות לעידוד עלייה בקהילות שלהם ברחבי העולם. מדובר במנהיגות בונה".

לסיום מדגישה רוזנברג־קוריטני כי ההסתדרות הציונית, שקיימת כבר 127 שנים, ממשיכה להיות רלוונטית גם היום: "שואלים למה כל כך דחוף לעודד עכשיו עלייה, ואני מזכירה שיותר ממחצית מהעם עדיין לא חי בישראל. זה חשוב יותר מתמיד, כי אם פעם העם היה זקוק למדינה, כיום המדינה זקוקה לעם. זה מה שנותן את הלגיטימציה לארגון שלנו להמשיך את דרכו. העלייה היא אחד המרכיבים הכי חשובים של הציונות".