בגלל הפרעות בערים המעורבות: נשים יהודיות עוזבות את בן הזוג הערבי

המציאות הביטחונית הקשה, בדמות המבצע הצבאי ברצועת עזה והאלימות הערבית בערים המעורבות, יצרה קושי רב בקרב אזרחים רבים שהיו תחת איום הרקטות של חמאס והפרעות ברחבי הארץ. אולם יש מי שניצלו את האירועים האחרונים כדי לזנוח מאחור את עברן ולפתוח פרק חדש בחיים. בעמותת 'יד לאחים' מציינים כי לא מעט נשים שניהלו מערכת יחסית זוגית עם בני מיעוטים, בחרו לנתק עימם את הקשר בעקבות המצב.

"בן הזוג שלי הבטיח שיתגייר", מספרת ש' שעד לא מזמן ניהלה קשר רומנטי עם בן זוג ערבי. "אבל בתקופה האחרונה רק שמעתי אותו מדבר נגד העם היהודי והבנתי שהוא אוהב את העם שלו ולא מתכוון באמת להתגייר כמו שהבטיח. אני מאושרת שהבנתי את זה בזמן ושיש לי עוד הזדמנות לחזור לאחור".

ספיר (שם בדוי) בת 25 גדלה במשפחה דתית ובזמן השירות הלאומי שלה היא הכירה צעיר ערבי. הקשר התפתח לקשר זוגי והיא היתה בטוחה שמצאה את בעלה לעתיד. בעקבות אירועי האלימות בערים המעורבות היא החלה לערער על בחירתה ושוחחה על כך עם אחת מהעובדות הסוציאלית של 'יד לאחים'.

"הוא נהנה להיכנס לשיחות האלה", כתבה והוסיפה כי הוא "נגד אלימות וכל הלינצ'ים שהולכים בארץ. אבל הוא גם לא מצדיק את הצד שלנו. כאילו הבאנו את זה על עצמינו". בהמשך ציינה כי היא בהליך פרידה ממנו, "לאט לאט אני מתחילה לבחור בזה, לא ללכת אליו... כל האירועים שקורים עכשיו עוזרים יותר לבחור בצד שלנו. גם מבחינת התמודדות וגם מבחינה ציונית".

נעמה (שם בדוי) בת 40 מדרום הארץ, בחרה לנתק את הקשר עם הגבר הבדואי שאיתו חיה מגיל 20. במשך שנים היא שימשה כאישה השנייה למי שכבר היה נשוי לאחרת ואב לשמונה ילדים. עוד לפני המהומות היא החליטה לעזוב אותו לאחר שקיבלה ממנו הצעת נישואין ובנם המשותף נולד. לאחרונה היא החלה להרהר בצעד שעשתה ושקלה לשוב לזרועותיו, אך האירועים הביטחוניים האחרונים שכנעו אותה אחרת. "הגעתי למסקנה", היא כתבה לנציגת העמותה שליוותה אותה, "שאין בהם אמונה ושהם עם הערבים בעזה ולא באמת אזרחי המדינה... אני שמחה שחתכתי ממנו לגמרי. בהחלט שלמה עם עצמי".

"ישנן שלוש תגובות עיקריות בקרב המטופלות: הדחקה, הפרדה ('זה לא בן הזוג הערבי שלי, זה הם') והגעה לתובנות", מסבירה ברוריה, עובדת סוציאלית בעמותת "יד לאחים". היא מציינת כי "זו תקופה מורכבת מאוד עבור נשים שחיו בחברה המוסלמית ולילדיהן, במיוחד שהפעם המבצע לא התנהל רק בין חמאס לישראל אלא התקיים גם בתוך ישראל בערים המעורבות". בעמותה מציינים כי מלבד המורכבות שעמן מתמודדות הנשים, מי שנקלעים למצב הבעייתי ולא פעם נמצאים בין הפטיש לסדן אלו הילדים המשותפים.

מיכל (שם בדוי) הייתה בזוגיות עם ערבי במשך 11 שנה ואף נולדו להם ילדים. לדבריה, הוא נהג בה באלימות מילולית וכלכלית, סגר אותה בביתה, חשד בה על כל מעשה שעשתה והתייחס אליה כאל "משרתת". בעקבות התנהגותו היא בחרה לעזוב אותו בטרם ילדיה יגדלו, אך המציאות האחרונה חידדה את הקושי הגדול בחייה.

לפני כשנה, בתחילת משבר הקורונה החליט בנה הבכור כי הוא מעוניין להתגורר עם אביו באחת הערים המעורבות. לטענתה, הוא מוסת על ידי אביו והעניין התגבר עוד יותר בתקופת המתיחות הביטחונית האחרונה.

"הבן שלי נמצא אצל אבא שלו והוא חשוף לכל מה שקורה שם. כל האלימות וכל ההסתה והרוע", כתבה לעובדת הסוציאלית של "יד לאחים" שמלווה אותה ואת ילדיה מאז שהחליטה לעזוב את בן זוגה. "הוא מושפע מאוד מהסביבה והמשפחה שלו...מרגיש לי שאני מאבדת אותו לגמרי עקב המצב הזה. כאילו הוא מעדיף את הצד השני לצערי. אין כל כך הרבה מה לעשות ניסיתי מה שאני יכולה... הלוואי שהוא יתעורר ויבין שכל זה שם לא בשבילו. הוא יצטער על כל יום שהוא נמצא שם. כי טוב לא יצא משם זה בטוח! למדתי את זה על הבשר לי והיום אני מודה לאלוהים שאני לא שם, שבחרתי לברוח בזמן".

בעמותה מדגישים כי דווקא האירועים האחרונים מספקים הזדמנות לנשים רבות הנמצאות בקשר עם בני מיעוטים לחדד את עמדותיהן והשקפת עולמן ולהקל עליהן לנתק את הקשר עימם. המאורעות האחרונים הם דווקא הזדמנות טובה למטופלות שלנו להזכיר לעצמן ולילדיהן מי אנחנו ומה זהותנו", אומרת מדריכת הורים בעמותה צופיה בן פזי, "המאבק לצערי עוד לא תם, והפעם אנו רואים שעלינו לשמור על מולדתנו גם מפנים וגם מבחוץ. כמובן שיש להכיל את המורכבות ולהזכיר לעצמנו ולילדנו שאנו לא נלחמים באדם ספציפי אלא באומה הערבית שמנסה להחליש אותנו. אך עלינו לייצר לעצמנו ולילדנו, דווקא עכשיו, זהות יהודית גאה וברורה".