המהומות בכיפור: אם נחפש אשמים נמשיך לריב, עלינו למצוא פתרון משותף

העולם נחלק לשני סוגים של אנשים - אלו שייכנסו לחדר מלוכלך וישאלו "מי עשה את זה?" ואלו שיכנסו לחדר מלוכלך וישאלו "איפה המטאטא?". ההבדל בין שני סוגי האנשים הוא בעצם ההבדל שבין אשמה לאחריות.

כשרכב נכנס לצומת באור אדום ומתנגש ברכב שעבר בירוק, אין ספק שהרכב הראשון אשם בתאונה. אבל כשנהג אחראי נכנס לצומת הוא מסתכל ימינה ושמאלה ואפילו קצת מאט, גם כשיש לו אור ירוק ברמזור. וכך הרבה פעמים הוא מצליח למנוע תאונה, שאם הייתה נגרמת הוא לא היה אשם בה. 

מהשאלה "מי צודק?" או "מי אשם?" לא צומח בדרך כלל שום דבר מועיל. זו שאלה טובה וחשובה בבית המשפט ומזיקה והרסנית בכל מערכת יחסים אחרת. כבר כתב פעם יהודה עמיחי ש"מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב". כי שאלת האשמה היא תמיד עיסוק בחטא, בעבר, בשלילי ובהרסני. רגשות אשמה הם רגשות כה איומים, עד שכולנו נעשה מאמצים גדולים, במודע או שלא במודע, לגלגל אותם לאחרים. אי אפשר להסתובב בעולם לאורך זמן אכולי רגשות אשמה, ולכן נדיר כל כך שמישהו יתנדב להודות מרצונו באשמה. תחושת אחריות היא בדיוק ההפך מרגש האשמה - היא עיסוק בעתיד, בתיקון, בחיובי ובמועיל. במקום לרוקן את האדם מכוחות היא ממלאה אותו במשמעות ובמוטיבציה. לכן, די נפוץ לפגוש אנשים שלוקחים על עצמם אחריות.

יום הכיפורים בזמן המקדש עסק בעיקר בכפרה ובאשמה. מעשיו של הכהן הגדול בבית המקדש ביקשו לכפר על חטאי השנה החולפת של כלל עם ישראל. כשחרב המקדש העבירו חז"ל את המוקד של יום הכיפורים מבית המקדש הביתה, העבירו את עול היום הזה מכתפי הכהן הגדול לכתפיו של כל איש ואישה מישראל, ושינו את הנושא המרכזי שלו – מכפרה לתשובה – מתיקון העבר לתיקון העתיד. את רגשות האשמה על מה שאירע בשנה שחלפה, שהיו המוקד של יום הכיפורים הקדום, מחליפה תודעה של אחריות על מה שיקרה בשנה הבאה.

הרס וסכסוך

דיונים מוכרעים בשלב ניסוח השאלה - אם נשאל מי אשם במה שקרה אתמול בתל אביב, נקבל תשובה רוויה ברגשות שליליים, במטענים כואבים, ונתחפר עוד לעומק ההרס והסכסוך, תוך שאנו טובלים בנהרות של צדק עצמי, שלא דורש מאיתנו לעשות דבר. אם נשאל מה אנחנו יכולים לעשות כדי שדבר דומה לא יקרה מחר, וכדי שלהבא יהיה טוב יותר, נקבל תשובה מקדמת, מועילה וחיובית, שמטילה על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו דרישות ומשימות לביצוע מיידי. 

כבר זמן רב מנהלים את הדיון אנשי ה"מי לכלך את החדר?" דרושה לנו כעת מנהיגות של "איפה המטאטא?".