דעה
התשובה לשאלת הזהות: מתווה יהודי
3,500 שנות היסטוריה מלמדות אותנו שיש רק דרך אחת להתקיים • הגירה לא תקל את המשא כשלפי מחקרים שיעורי ההתבוללות רק הולכים וגדלים • המענה לא חייב להיות אורתודוקסי - אבל צריכים להבטיח שרידות
, עודכן

ערב חג השבועות תשפ"ג מצדיק להעלות את השאלה: מה יהודי במדינה היהודית?
שמו האחר של שבועות הוא, אחרי הכל, חג מתן תורה. ב־6 בחודש השני לצאת בני ישראל ממצרים התחולל מעמד הר סיני - התורה ירדה מן השמיים. הקודקס שמגדיר את הזהות היהודית במשך דורות. אמנם קמו חלופות רבות לאורך המילניומים - אך הן לא שרדו, ודאי לא כיהודיות.
ממלכת ישראל, שהתפצלה מיהודה והקימה מזבח חליפי, הוחרבה, המתייוונים הביאו בסופו של דבר להתפוררות תרבותם, כיתות ים המלח הושמדו, תלמידי ישו הקימו דת נפרדת, שבתאי צבי התגלה כנביא שקר, ולסיכום - כל מי שנטש את המסלול הרבני סופו שעזב את היהדות.
למרבה הצער, האמת המרה הזו שבה ומוכיחה את נכונותה גם בארה"ב. בעשורים האחרונים שיעורי ההתבוללות העצומים (80% ויותר) מעלימים את בני הזרמים הלא־אורתודוקסיים. ואילו אנחנו קוראים בשבועות על רות, שבחרה לקשור את גורלה עם היהדות. ויהדות - כך מלמדות 3,500 שנות היסטוריה - יש רק דרך אחת לקיים. כל אפשרות אחרת פשוט לא שורדת.
לא לפחד מהגדרות
בחודשים האחרונים נשמעה שוב ושוב בחוצות ישראל הקריאה לד־מ־ו־ק־ר־ט־י־ה. בצדק. אנשים ספורים בארץ, אם בכלל, חולקים על העמדה הזו ורוצים בצורת שלטון אחרת. אך דמוקרטיות יש הרבה, ואילו מדינה יהודית יש רק אחת. על כן, הצועדים ברחובות צריכים להסביר באיזה אופן מבחינתם, לאחר כל הרפורמות והשינויים, ישראל תישאר לא רק דמוקרטית, אלא גם "מדינה יהודית בארץ ישראל", כלשון מגילת העצמאות.
לכנף הימנית, התומכת בממשלה (וסליחה על ההכללה), יש תשובה. אולי היא לא מושלמת, אך מי שלא סובל חרדים ולא מסתדר עם דתיים, ובשל כך יצא לרחובות, צריך להציג את המתווה היהודי שלו. אחרי הכל, כל אותם המוחים ללא ספק מתעתדים להמשיך לחיות במדינת ישראל.
הרשתות החברתיות נמלאות בימים האחרונים בווידויים עצובים של אנשי שמאל חילונים על כוונתם לעזוב את הארץ. איומים ברוח זו נשמעו לאורך כל תקופת המחאה. אך דומה שכוונות הירידה אינה רק ביטוי לכעס של אותם האנשים על "מה שנהיה מישראל", אלא גם בריחה מהנקודה היהודית שלהם עצמם.
ובכן, הגירה לחו"ל לא תקל את המשא. אדרבה, שיעורי ההתבוללות בקרב ישראלים שעזבו את הארץ מגיעים לעיתים, לפי המחקרים, ל־90%. כי הרי דווקא בחו"ל מתחדדת שאלת הזהות: "מי אני? אני יהודי?" ומי שאין לו תשובה מוצקה בארץ - לא יידע לתת מענה גם מחוצה לה.
במקום לברוח מבשורת הזהות, במקום לנטוש את יסודות הציונות, המחנה החזק בישראל צריך להגדיר לעצמו את היהדות. היא לא חייבת להיות אורתודוקסית, אבל היא כן צריכה להבטיח את השרידות. תשאלו את רות המואבייה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואריאל כהנא
כתב ופרשן "ישראל היום" לשעבר. התחיל את הקריירה העיתונאית ב-1996 כעורך וכמגיש יומני חדשות בערוץ 7. במקביל, פרסם כתבות ותחקירים ב"הצופה" ובירחון "נקודה". ב-2006 הצטרף ככתב וכעורך כלכלי ל"מקור ראשון". ב-2009 החל לשמש כתב מדיני של "מקור ראשון", ובהמשך של מעריב ושל אתר nrg. ביוני 2018 עבר לשמש כתב מדיני ב"ישראל היום" והמשיך בתפקידו עד חודש יולי 2026. בין היתר, חשף את היקפי התמיכה האירופית בעמותות שמאל בישראל, פרסם תחקיר על אודות סוכן שב"כ שמכר כלי נשק לאחים קהלני מקריית ארבע, שהורשעו בניסיון לרצח פלשתיני. סיקר את מרבית האירועים המדיניים בעשור האחרון, ובהם ביקורים של נשיאים וראשי מדינות בישראל. התלווה אל משלחות ראש הממשלה בביקוריו ברחבי העולם - בוושינגטון, בדרום אמריקה, ברוסיה, באירופה ובאסיה. קיים ראיונות רבים עם אישי ציבור בישראל ובעולם, בכלל זה עם נתניהו, סגן הנשיא האמריקני לשעבר, מייק פנס, המועמד הרפובליקני לנשיאות, רון דה סנטיס, שר החוץ האמריקני מייק פומפאו, חברי קונגרס רבים, קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ ושגרירי ארצות הברית בישראל. למד בישיבת ההסדר "אור עציון" ושירת כלוחם בשריון. בעל תואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני בלימודי תקשורת מהאוניברסיטה העברית. נשוי ללימור ואב לשבעה. מתגורר ביישוב גבע בנימין (אדם).