"חלק מהסיפור היהודי": פרויקט מיוחד לקראת חג הסיגד

חג הסיגד של ביתא ישראל, קהילת יהודי אתיופיה, שתכליתו היא חשבון נפש ציבורי וחידוש הברית עם אלוהים, יתקיים היום (שלישי) בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו־שטה וקהל רב בטיילת ארמון הנציב שבירושלים, הצופה לעבר הר הבית.

הרב ד"ר שרון שלום | "חידוש הברית": להתגעגע לי־ם - גם מתוכה

הסיגד מתאפיין בצום, בקריאה של כוהני הקהילה בכתבי הקודש ובהתעלות רוחנית מרוממת נפש. "מהות החג היא כריתה וחידוש הברית של עם ישראל עם אלוהיו", מסביר ל"ישראל היום" הרב ד"ר שרון שלום מהקריה האקדמית אונו, רב קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת. "בדומה לזוג שמתחתן, ויש אהבה גדולה שדועכת עם השגרה, פעם בשנה יש חידוש של הברית והאמון בין קהילת ביתא ישראל לאלוהים. כמו כן, יש גם נדבך של כיסופים לציון וחזרה לישראל.

"חג הסיגד הוא מלשון 'סגידה', והאותיות בשפת הגעז דומות בצורתן לכתב העברי הקדום. החג הזה הוא דוגמה לחג שהיה בקהילות היהודיות הקדומות. בעוד בקהילות אחרות בעולם החג הזה דעך ונעלם, הקהילה היהודית היחידה ששימרה אותו לאורך הדורות, מאז תקופת עזרא ונחמיה היא קהילת ביתא ישראל".

לאחר עליית רבים מקרב העדה האתיופית לישראל, נדונה הסוגיה אם יש לציין את החג גם בארץ. לדברי הרב שלום, "מנהיגי הקהילה החליטו להמשיך לחגוג את החג גם לאחר העלייה לישראל, כי סברו שיש חשיבות גדולה להמשיך להתגעגע לירושלים - גם מתוך ירושלים.

"בחג הסיגד עולים לטיילת ארמון הנציב בירושלים, ויש חוויה אחרת של התרוממות רוח, עם תפילות מול הקסים, מעגלי לימוד, אוהלים וגם מכירת אוכל. מרגישים את האווירה המיוחדת של החג. חשוב לציין שיש קבוצה אחרת שמציינת את החג בכותל המערבי. חג הסיגד חשוב כיום לחברה הישראלית בזכות הרעיון של נאמנות ואחדות בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו".

השרה תמנו־שטה מדגישה כי "זהו חג שכולו תפילה לחידוש הברית, לשלום העם, לאחדות של אחים ואחיות ולקירוב לבבות, ומעמודי התווך שעליהם חונכו דורות על גבי דורות של יהודים. אני שמחה ומתרגשת על האירועים הלאומיים והאזרחיים, לטובת הנחלת המורשת המופלאה הזו בלב שאר קהילות ישראל".

גיל אליאס, רכז שכבה ט' בכפר הנוער קדמה: "אני זוכר שבאתיופיה היינו עולים בחג הסיגד להר הגבוה ביותר על בטן ריקה. בראש ההר היינו מתפללים תפילות מיוחדות, בעיקר על חידוש הברית עם בורא עולם, עושים חשבון נפש אישי וקהילתי, בתפילה להגיע לירושלים הקדושה. אחר כך היינו יורדים מההר כדי לשבור את הצום ולעשות חגיגה גדולה בכפר".

בתוך כך, היום ייערך בשכונת נווה יעקב שבירושלים טקס חנוכת מבנה רוחני קהילתי חדש עבור יוצאי אתיופיה, במעמד ראש העירייה משה ליאון. במבנה הרב־תכליתי יתקיימו אירועי תרבות, קידום בריאות, אולפן עברית, סדנאות ופעילות לבני הגיל השלישי וגם לצעירים, לנשים ולמשפחות.

ירוסלם טאסה | "שומרים על האמונה והזהות": חיבור לעם היהודי

"חג הסיגד נחגג 50 יום אחרי יום הכיפורים, והוא חג יהודי כמו כל החגים. היום, כשכולנו בארץ, כל עם ישראל צריך להכיר ואף לציין אותו", כך אומרת הגננת ירוסלם טאסה, שעלתה ארצה בגיל 3 וכיום מנהלת בנתניה מעון של "אמונה", שמציינת ביום החג את סיפורה המופלא של קהילת עולי אתיופיה בכל מעונות הרשת.

"ביום הזה אני מביאה לילדים במעון שלי את המאכלים מאתיופיה, את הביגוד והכלים המיוחדים שלנו. אני נותנת להם להתנסות, וכך מעבירה את המסר שהסיגד הוא חלק מהסיפור היהודי של כולנו, שזה חג ישראלי", מספרת ירוסלם.

סיפורה האישי המרגש של ירוסלם מתחיל בסבתה, טריק גטו, שנשארה באתיופיה כשנכדתה עלתה לארץ. "סבתא רקמה במיוחד לי ולבת הדודה שלי שמלה לבנה, שמזכירה את הזהות ואת המנהגים של הקהילה ואת מסירות הנפש שלה אלפי שנים ליהדות ולארץ ישראל. כשסבתא עלתה אחרי שנתיים היא נתנה את השמלה לאמא שלי, שתשמור לי אותה עד שאגדל. היום אני לובשת אותה ביום הכיפורים, והיא מזכירה לי את הזהות היהודית שלי ואת מנהגי העדה שלי".

איך את מרגישה כשאת לובשת את השמלה של סבתא?

"זו גאווה של ממש. אני מתחברת דרך השמלה לאלפי השנים של הקהילה שלי, לסיפור של יהדות אתיופיה, שהוא חלק מהסיפור היהודי והישראלי של מסירות נפש וחיבור לעם היהודי ולציון בגלות. כשסבתא רקמה וארגה את השמלה, היא בכתה והתפללה שהצאצאים שלה יזכרו את המסורת של העדה, ואני מתכוונת להוריש את השמלה הלאה כדי להזכיר לדורות הבאים מה המקור שלנו ומאיפה הגענו".

לירוסלם חשוב להגיד כי ראוי שכל עם ישראל יציין את הסיגד. "לחג הזה יש מקור בספר נחמיה, אלא שבגלות הוא נשכח ורק העדה האתיופית שימרה אותו. ההורים שלנו באתיופיה היו עולים להר גבוה שפונה לעבר ציון ושמסמל את הר סיני, מתפללים לעלות לישראל, צמים ושומרים במסירות נפש על האמונה והזהות שלהם".

סמל דניאל צגאי | "זה הזמן שלנו לתרום הלאה"

לוחם גולני סמל דניאל צגאי (23) מיהוד יחגוג השבוע את חג הסיגד בתפקיד משמעותי: חבר בחפ"ק מח"ט החטיבה המרחבית שומרון. מדובר במהפך של ממש למי שלפני שירותו הצבאי היה כבר עם שני תיקים במשטרה, ושנראה היה כי דרכו לצה"ל חסומה.

"הייתי ילד בן 17-16 שהסתבך בגלל שעמום", הוא מספר. "ישבתי בחוסר מעש עם החבר'ה, והיתה שם קטטה שנעצרתי בה". דניאל מוסיף כי הוא רצה להיות קרבי, אבל עקב מצבו היה עליו להיאבק כדי להתגייס. בהתחלה הוא הגיע לשרת בחוות השומר, ומשם שובץ כטבח, תפקיד שבו הוא לא מצא את עצמו ובשל כך אף ערק מצה"ל שמונה חודשים.

"אחרי שנאבקתי להתגייס הגעתי לחוות השומר עם ילדים בעייתיים, וזו היתה נסיגה עבורי. זה לא היה התפקיד שרציתי, ואז גם שיבצו אותי כטבח במחנה ענתות, ובכל האירועים האלו שיגעתי את כולם שאני רוצה להיות לוחם קרבי", הוא מספר.

רצונו של דניאל להיות קרבי חולל אצלו שינוי, שבמסגרתו הוא חזר לתל השומר ושירת שם במשך שנה, ואז התאפשר לו להתגייס לחטיבת גולני. "להיות לוחם זו חוויה של פעם בחיים", הוא אומר על השירות.

"רציתי שירות משמעותי ולתרום למדינה, וזה היה כיף גדול. נהניתי מאוד. הייתי זה שעובד הכי קשה ולא מוותר על כלום. ככה גם המג"ד שלי חיבר אותי לחפ"ק של מח"ט השומרון".

תמיד ידעת שאתה רוצה גולני?

"כן, רציתי להתגייס רק לגולני, כי זו החטיבה שעובדת הכי קשה".

כעת, לרגל חג הסיגד, דניאל מוסר לצעירים בני העדה: "זו זכות להיות לוחם בצה"ל. זה חשוב הרבה יותר מתפקידים אחרים ב־8200 או ביחידות עורפיות אחרות של צה"ל.

"לוחמים הם מי שמגינים על המדינה כיום. צריך לזכור את המסירות של ההורים שלנו להגיע לארץ, את הדרך הקשה שהם עברו, והיום זה הזמן שלנו לתרום הלאה עבור העם והמדינה שלנו. התרומה הזו היא בשריון, בתותחנים, בכל יחידה קרבית שהיא".

דרבה פיקדה | "שהעולים יידעו שהם לא לבד"

אם יש סיפור שמסמל את הכמיהה לציון, זה סיפורו של דרבה פיקדה (30), נשוי ואב לילד, שהחליט להקדיש את חייו כדי לסייע לעולים חדשים להתאקלם בחברה הישראלית.

עבור פיקדה, שעלה ארצה בשנת 2007 עם אמו וארבעת אחיו לאחר שאביהם נפטר, ההתאקלמות בישראל לא היתה קלה. הוא היה בן 15, ותוך כדי לימודים באולפן לעברית החל ללמוד בכיתה ט' בכפר הנוער תו"ם. "בקושי ידעתי להרכיב משפט בעברית", הוא זוכר. בכיתה י' כבר החל ללמוד לבגרות. "כפר הנוער היה מקום מחבק וחם שנתן לנו תחושה טובה בהקשר של העלייה, וטיפח את התעוזה שלנו ללמוד ולהצליח".

כשהיה בכיתה י"א רכשה משפחתו דירה חדשה בחולון, אך כעבור כמה שבועות נפטרה אמו ממחלה. "אני אפילו לא יכול להתחיל להסביר עד כמה זה מסובך. שלוש וחצי שנים בארץ במרכז קליטה, בלי אבא, בדירה שאמא שלי קנתה בכוחות עצמה והספיקה לחיות בה בקושי שבוע, ועכשיו גם היא נפטרה. לא הבנו למה זה מגיע לנו", הוא אומר.

פיקדה נשאר לטפל באחיו הקטנים. למרות העצב והקושי הגדול, הוא חזר ללמוד וסיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות בהצטיינות מלאה. בד־בבד, הוא היה פעיל מאוד בתנועת בני עקיבא, בתחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך, שגם לקח חלק פעיל בהקמת הסניף בחולון. דרך ההתנדבות בתנועה הוא סייע לעולים חדשים - מה שהוא עושה עד היום.

לאחר שלוש שנות שירות בצה"ל חזר פיקדה לחולון כדי לסייע לאחיו, והחל בלימודי חינוך וחברה עם התמחות בנוער בסיכון בקריה האקדמית אונו. "לא היו לי אחים גדולים לקחת מהם דוגמה בהקשר של לימודים והשכלה גבוהה, פשוט אמרתי לעצמי שאני רוצה להתחיל ללמוד", אומר פיקדה.

פיקדה הוא אחד הבוגרים הגאים של תוכנית לקידום סטודנטים יוצאי אתיופיה, להשכלה גבוהה ולפיתוח מנהיגות חברתית של הקריה האקדמית, שבמסגרתה ניתנים שיעורי תגבור קבוצתיים ופרטניים, ואנשי הסגל פועלים למציאת מקומות התמחות יוקרתיים שיהוו עבור הסטודנטים קרש קפיצה.

לפני כשנה וחצי החל לשמש פרויקטור במחלקת העלייה והקליטה בעיריית חולון. "אני מתרכז בעלייה מאתיופיה, אך לא רק. אני מסייע למעשה בכל תהליך הקליטה ופירוט הזכאות של העולים החדשים. יש סל שלם של זכויות שרבים מהעולים לא יודעים שמגיעות להם, וחשוב לי שיידעו שהם לא לבד ושדואגים להם, במיוחד בתור אחד שעבר את זה".

על חג הסיגד הוא אומר בחיוך: "כבכל שנה, נתכנס כל המשפחה והקהילה, נתלבש בתלבושות המסורתיות ונשמח על היותנו כאן בארץ ישראל".

השתתפו בהכנת הכתבה: אסף גולן, יורי ילון, אפרת פורשר