"מגוחך לחשוב שאישה שחשוב לה להתפלל תהפוך לרפורמית"

לפני 20 שנה הוקמה קהילת "שירה חדשה" בקול רעש גדול. לראשונה בישראל ייסדו בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים מניין שבו גם נשים משתלבות בתפילות בבית הכנסת לצד הגברים. רבנים מובילים בציונות הדתית תקפו את היוזמה, וגם היום לא מאוהבים ברעיון, אולם עבור אחת מיוזמות המניין" פרופ' טובה הרטמן, מראה של נשים העולות לתורה ומשמשות כחזניות הוא טבעי לחלוטין ונמצא בגדר ההלכה.

"זה מניין משתף ולא מניין שוויוני", מתקנת פרופ' הרטמן המשמשת גם כדיקן הפקולטה למדעי הרוח בקריה האקדמית אונו, "זה עדיין לא ממש שוויוני בין גברים לנשים, אבל נשים בהחלט משתתפות בהובלת התפילה והקריאה בתורה".

במניין שהוקם לפני שני עשורים הונהגו חידושים שהיו אז דרמטיים ביותר. בניגוד לבתי כנסת אורתודוקסים סטנדרטיים, במניינים המשתפים הנשים משמשות כשליחות ציבור, עולות וקוראות בתורה, אומרות דברי תורה לכלל המתפללים ויושבות, בהפרדה, לצד הגברים ולא כפי שנהוג בעזרות הנשים הרווחות בבתי הכנסת.

הרטמן מתעקשת שחברי וחברות הקהילה לא פורצים את גבולות ההלכה האורתודוקסית, "נשים הבינו שהן לא חייבות לעזוב את האורתודוקסיה כדי שיהיה להן קול בתוך בית הכנסת ובתוך הריטואל הדתי".

היא נולדה בארה"ב, אביה היה הרב דוד הרטמן שנחשב לאחד ממובילי הזרם הליברלי ביהדות האורתודוקסית. בגיל 14 עלתה לארץ ואחר השירות הצבאי פתחה בקריירה אקדמית כמרצה בשורת אוניברסיטאות. במסגרת עבודתה בקריה אקדמית אונו ייסדה את הפקולטה למדעי הרוח והחברה, הקימה מיזם לחקר יהדות אתיופיה ופועלת להנגשת עולם האקדמיה למגזר החרדי.

לדבריה, נושא הפמיניזם והשוויון בתפילה מעסיק אותה מילדות, "זה מקונן בתוכי מאז שהייתי ילדה קטנה ורציתי להיות שותפה בתפילה. כשהייתי בת 7 אמרו לי שאני צריכה להיות בעזרת נשים ובת המצווה שלי היה למעשה אירוע לא קיים".

כשהיא בגרה ונולדו לה ילדים היא החליטה לעשות מעשה, "כשהבת הגדולה שלי חגגה בת מצווה קיימנו עבורה מניין ספרדי שבו היא קראה בתורה. לאחר האירוע החלטתי שזה לא יכול להיות אירוע חד פעמי שאחריו אנחנו מחזירים אותה מעבר למחיצה, אז אני וקבוצת חברים הקמנו את המניין הקבוע".

עם הקמת המניין תקפו רבנים בכירים את היוזמה. הרב דוב ליאור קבע כי אסור להתפלל במניין כזה, הרב יעקב אריאל טען שמדובר ביוזמה המנוגדת להלכה ואפילו הרב שלמה ריסקין, שנחשב לליברלי ומתון מבחינה דתית, קבע שאישה אינה יכולה לקרוא בתורה או להיות שליחת ציבור.

טובה נזכרת באותה תקופה, "אמרו לנו: 'מי את חושבת שאת?'. אמרו שלאף אחד ואחת אין באמת צורך בזה. חלק מהרבנים התנגדו וחלק אמרו שאין עם זה בעיה אבל הם לא יתמכו בכך באופן פומבי. אני אמנם לא רב גדול אוקטן אבל אני אישה ואימא שלא הייתה מוכנה לקבל את המצב הקיים. הבנתי שהרבנים לא ישתנו ולכן אנחנו צריכות לשנות".

פרופ' הרטמן מודה שגם כיום, בחלוף 20 שנה, אין דמות רבנית מרכזית, גברית או נשית, שתומכת בגלוי במניין המשתף מלבד אחד, "הרב דניאל שפרבר שהוא רב וגאון גדול חיבר כמה חיבורים תורניים שבהם הוא קבע שהמניין מותר מבחינה הלכתית".

אחת הטענות העיקריות של המתנגדים למניין זה היא שמדובר במדרון חלקלק שעלול להוביל את למחוזות הזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים. פרופ' הרטמן דוחה את הטענות בתוקף ואומרת כי "עודף שמרנות זה גם מדרון חלקלק. כל החיים הם מדרון חלקלק. זה מגוחך לחשוב שאישה שחשוב לה להיות חלק מהתפילה תהפוך מחר להיות רפורמית.

"אין לי דבר נגד הזרם הרפורמי אבל זו לא האמונה שלי. יש לי בשכונה קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות ואם הייתי רוצה הייתי פשוט עוברת אליהן ולא מקימה קהילה חדשה ומערך שלם. הילדים והנכדים שלנו הולכים לבתי הספר הממלכתיים דתיים ולבני עקיבא והצופים הדתיים. אין לנו רצון לעזוב את האורתודוקסיה, אנחנו רק רוצות מקום בחוויה הדתית".

איך את מסבירה את זה שאפילו רבנים או ארגוני רבנים שנחשבים ליברליים לא תומכים במניינים כמו שלכם?

"אני לא מנסה לנתח אחרים. עקרונית, כל הנושא הפמיניסטי לא פשוט לא לדתיים ולא ללא דתיים. עדיין במדינת ישראל בדברים הכי בסיסיים נשים לא שוות לגברים כמו למשל בשכר. זה מעוות מהיסוד. הפמיניזם לא נוצר בגלל בעיות עם רבנים אורתודוקסים. זה התחיל הרבה קודם".

היום מבין מאות או אלפי בתי הכנסת ומניינים שיש בארץ, רק 25 הם מניינים משתפים. נראה שהציבור, ובמיוחד הנשים, מצביעים ברגליים ולא מעוניינים בזה.

"לא הקמנו את המניין כדי שנהיה תנועה. הקמנו קהילה כדי שנשים יהיו שותפות לתפילה. 25 קהילות מבחינתי זה סימן שיש צורך אמיתי ועמוק לדבר הזה. אף פעם לא ניסינו להיות הרוב. ענייני רוב מיעוט לא אומרים לי אם אני צודקת או טועה. אנחנו לא נגד אף אחד אלא בעד הקהילה והמניין שלנו. אנשים צריכים להצטרף למניינים שמבטאים את המאוויים הדתיים שלהם.

"אם היית שואל נשים ב- 1910 אם יש להם צורך להצביע הן היו עונות בשלילה. היום אם תשאל את אותה שאלה, נשים, גם שמרניות דתיות או חרדיות, יצחקו עליך. לפעמים לא צריך לענות על צרכים אלא ליצור צרכים. יש נשים שלא הרגישו צורך לעלות לתורה אבל כשבפעם הראשונה שהן עלו או אמרו קדיש הן התרגשו והתחברו לזה מאוד".

לסיום היא אומרת כשמבטה לעתיד כי "כל קהילה צריכה לבחור לעצמה איך היא רוצה שהשוויון הדתי בקהילה ייראה. אין לי מרשם איך זה צריך להתנהל בדיוק. לא יצרנו אורתודוקסיה חדשה. בשבילי שוויון הוא ערך מאוד גדול. אני רוצה להאמין שניתן יהיה למצוא דרך שקהילות יוכלו למצוא שוויון מלא בין נשים לגברים בריטואל הדתי. אצלנו יש אמנם הפרדה בתפילה עם מחיצה אבל נשים לעולם לא יישבו ולא יישארו מאחור".