מכל רחבי העולם: משלחת נפגעי אנטישמיות תשתתף במצעד החיים

ביוזמת הסוכנות היהודית, לראושנה המשלחת המיוחדת תקח חלק בטקס המסורתי במסגרת המסר "לעולם לא עוד" • מרגריטה פאלי מגרמניה, דור שלישי מאז השואה: "לזכור את העבר הוא מרכיב חיוני במאבק בגזענות היום"

צועדים במחנות ההשמדה, צילום: יוסי זליגר

משלחת של נפגעי אנטישמיות תשתתף לראשונה במצעד החיים ביוזמת הסוכנות היהודית, במסגרת המסר: Never Means Never. המשלחת מורכבת מיהודים שנפגעו באירועי אנטישמיות בעולם, ומיהודים שאיבדו בני משפחה בפיגועים אנטישמיים בארה"ב, בבריטניה, בצרפת, בגרמניה, בטורקיה, בהודו ובארגנטינה.

לצד המשתתפים במשלחת יצעדו קצינים בכירים מארגוני משטרה ברחבי העולם, האחראים למאבק בפשעי השנאה. מצעד החיים 2022 ייערך ב־28 באפריל ביום הזיכרון לשואה והגבורה בין מחנה ההשמדה אושוויץ לבין בירקנאו שבפולין, אחרי שנתיים שבמהלכן הוא התקיים באופן וירטואלי עקב מגיפת הקורונה.

לארסי פייר, צילום: רפאל ירושלמי

השנה יתקיים המצעד במתכונת מצומצמת בעקבות המלחמה באוקראינה, ויובילו אותו שמונה שורדי שואה בלבד. לצידם תשתתף לראשונה במצעד החיים משלחת מיוחדת, שתוציא הסוכנות היהודית, המורכבת מנפגעי התקפות אנטישמיות ברחבי העולם, וביניהם כאלה שנפגעו בעצמם מאנטישמיות וכאלה שבני משפחותיהם נרצחו בפיגועים אנטישמיים.

בראש המשלחת העולמית יעמוד מייקל סיגל, יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. בין המשתתפים: הווארד פיינברג, שאמא שלו ג'ויס פיינברג ז"ל נרצחה בפיגוע הירי בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ב־2018; גולדי ואורלי אורטה, שאמא שלהן, נורמה שוורצבלט רבינוביץ' ז"ל, נרצחה בפיגוע בבית חב"ד במומבאי ב־2008; אבי אורפז, שאמו יוכבד אורפז ז"ל נרצחה בפיגוע בבית חב"ד במומבאי ב־2008; עדי דמרי, שאיבדה את אמה שמחה דמרי ז"ל בפיגוע ב־2016 בטורקיה ואביה נפצע בו.

שרה טייב דנה,

מירי קורן בן זאב, אלמנתו של שליח משרד החוץ, עלי בן זאב ז"ל, שנהרג בפיצוץ מכונית התופת בשגרירות ישראל בבואנוס איירס בארגנטינה בשנת 1992; לארסי פייר, שבתו ניצלה בפיגוע הקטלני בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז שבצרפת ב־2012; מרגריטה פאלי, שהותקפה בגרמניה על רקע אנטישמי לאחר שענדה שרשרת מגן דוד והפכה לפעילה במאבק באנטישמיות; ושרה טייב דנה, שהיא ובעלה חובש הכיפה הותקפו באירוע אנטישמי בבריטניה.

לארסי פייר סיפר כי "לאחר הטבח הנורא בבית הספר בטולוז, שפגע בי אישית, אני רואה ושומע בצורה שונה את סיפורם של ניצולי השואה, סיפורים שאני אוסף כבר הרבה שנים. מצעד החיים עוזר לנו לפעול באופן סימבולי למען זכרם ולמען זכרם של הילדים היהודים".

"אני נרגשת וגאה"

מרגריטה פאלי מגרמניה ציינה כי היא דור שלישי מאז השואה ורואה מחויבות גדולה לפעול לשימור זיכרון השואה. לדבריה, "להתבונן אחורה ולזכור את העבר הוא מרכיב חיוני במאבק באנטישמיות ובגזענות בחברה שלנו היום".

שרה טייב דנה מבריטניה הוסיפה כי "כנכדה לסבא ניצול שואה, שתמיד אמר שאנחנו, הנכדים, זה הניצחון שלו, אני מאוד נרגשת וגאה להשתתף במצעד החיים".

מרגריטה פאלי, צילום: Jan Feldmann

המשלחת של הסוכנות היהודית למצעד החיים נועדה לעורר את המודעות למאבק באנטישמיות ולהמשיך במאמצים להנחיל את זיכרון השואה לדורות הבאים. נפגעי האנטישמיות ישתתפו בתוכנית ייחודית בת שלושה ימים בפולין, שתחילתה בביקור במרכזי החירום שמפעילה הסוכנות בוורשה, שם ייפגשו עם פליטים יהודים שנמלטו מהמלחמה באוקראינה ועתידים לעלות לישראל. לאחר מכן, יסיירו חברי המשלחת במחנות העבודה ובמחנות ההשמדה, ויקיימו סיור ומפגש משותף בקרקוב עם נציגי משטרה בכירים מאירופה, כחלק משיתוף פעולה עם מרכז מילר באוניברסיטת רטגרס, הפועל נגד פשעי שנאה.

המגמה המטרידה

יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ויו"ר הסוכנות היהודית בפועל: "אנו עדים לאחרונה לעלייה מדאיגה בנתוני האנטישמיות בעולם, ובכל העולם יש יותר פגיעה פיזית וגם יותר שיח שנאה ברשתות החברתיות. המשלחת הזו למצעד החיים נועדה להזכיר לעולם למה מובילה השנאה. כשאומרים 'לעולם לא עוד', הכוונה היא גם לשים סוף ולגלות אפס סובלנות לאנטישמיות". ד"ר שמואל רוזנמן, יו"ר מצעד החיים, בירך את הסוכנות היהודית על המשלחת הייחודית והחשובה.

סילביה אנגל, בת 95 | עלתה לארץ בגיל 93

סילביה אנגל בת ה־95 נולדה בשרלרואה שבבלגיה, בת יחידה להוריה, שאיבדו במהלך השואה את כל משפחתם, פרט לאחותו של האב ששהתה בקנדה. משפחתה של סילביה נאלצה להגר לקנדה בדרך קשה ומייסרת, שאותה עשתה המשפחה בדירות מסתור של אזרחים מקומיים באיטליה ובצרפת עד שהגיעו לפורטוגל, שם המתינו כשנה בליסבון לטיסה לקנדה. לאחר מכן עברה סילביה לארה"ב, ולאחר שחייתה שם במשך שנים רבות עלתה לישראל בשנת 2019 מלאס וגאס בסיוע "נפש בנפש", הפועל בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו־JNF-USA, מתוך תחושת ציונות עמוקה.

אביה, שהכיר אישית את זאב ז'בוטינסקי, שימש השראה עבורה וממנו ספגה את ערכי הציונות. סנדרה, בתה של סילביה, שגם היא עלתה לישראל, מספרת עליה כי היא דמות צבעונית ומרתקת, המשתפת סיפורים בצרפתית וביידיש ומנגנת בפסנתר. "אני שמחה לחיות בישראל", מספרת סילביה בחיוך.

סילביה אנגל,

"עשיתי עלייה בגיל מבוגר, ודאגו לי בצורה נהדרת עם הרבה אהבה וכבוד. אני מרגישה בבית. אני בת מזל ושמחה שיכולתי לעלות לישראל". סילביה התייחסה להחלטה שלה לעלות בגיל מתקדם: "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. היו לנו חיים טובים בארה"ב. לאחר שבעלי נפטר עברתי מפלורידה לווגאס. בגיל 93 החלטתי שהשנים האחרונות שלי יהיו עם המשפחה בישראל. החלום של אבא שלי היה שנחיה בישראל. הוא לא הצליח להגשים את חלומו, אבל אני והבת שלי סנדרה, שמתגוררת לידי, עשינו את זה. עכשיו אנחנו ארבעה דורות בישראל. אני שמחה מאוד.

"המסר שלי הוא שזה לעולם לא מאוחר. ישראל מקבלת עולים באהבה בזרועות פתוחות. זה הבית שלנו, ואני נהנית מישראל בכל יום, ממשיכה לקרוא, לנגן בפסנתר ויוצאת החוצה בכל יום".

סילביה הסכימה לשתף בסוד שלה לאריכות ימים: "אני שותה מרטיני בכל יום במרפסת ומסתכלת על הנוף מהדירה שלי בהרצליה". הרב יהושע פס, מייסד ומנכ"ל נפש בנפש: "כל עולה מעורר בנו השתאות והערכה, אך לניצולי השואה שעלו בשנים האחרונות לישראל שמור כבוד מיוחד בהיכל הציונות. הם ההוכחה שאין מוקדם ומאוחר להגשמת חלומות ולחיים במדינת העם היהודי".

ג'ודית פרוכנא, בת 87 | עלתה לארץ בגיל 83

ג'ודית פרוכנא בת ה־87, המתגוררת בירושלים, עלתה לפני ארבע שנים מסאות'פילד, מישיגן שבארה"ב בסיוע "נפש בנפש", הפועל בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו־JNF-USA, ונהנית מכל רגע בישראל. ג'ודית נולדה ברומניה בשנת 1935. בזמן השואה משפחתה שהתה במסתור, ולאחר המלחמה אביה הגיש בקשה לקבלת ויזה כדי לעזוב את רומניה עם המשפחה, אבל היא לא אושרה.

ג'ודית מתארת את השנים האלה כשנים הנוראות בחייה: "היטלר הרג את הילדות שלי, אבל סטלין הרג את נשמתי". במסגרת עוולות המשטר הסובייטי, אבא שלה היה בכלא בטענה שריגל למען ישראל והמשפחה סבלה מאנטישמיות רבה. "האנשים ברומניה היו שטופי מוח עם אנטישמיות. הוריי ניסו לחיות אורח חיים יהודי, אבל הנסיבות היו קשות מאוד עבורי כיהודייה. הקומוניסטים עשו הכל כדי שאנשים לא יחשבו. חיינו בצפיפות גדולה ובלי ביטוי כלשהו לפרטיות שלנו", היא מספרת.

ג'ודית פרוכנא, צילום: מישל דוט קום

לאחר תלאות, המשפחה קיבלה את הוויזה המיוחלת ב־1962 והיגרה לארה"ב דרך אוסטריה. "היתה קבוצה של ישראלים עם דגל ישראל באוסטריה, שאמרו לנו שלא יהיו לנו יותר בעיות בגלל שאנחנו יהודים", נזכרת ג'ודית בהתרגשות. "אחד מהם עטף אותי בדגל ישראל". לאחר שהגיעו לארה"ב ג'ודית עבדה קשה, השלימה תואר אקדמי והיו לה חיים טובים, אבל חלומה האמיתי היה לעלות לישראל.

במשך השנים נישאה פעמיים לניצולי שואה, הביאה לעולם שני ילדים - דניאל, עו"ד שעלה לישראל עם משפחתו ומתגורר ברחובות, ובת נוספת שמתגוררת בארה"ב וצפויה גם היא לעשות עלייה. ג'ודית גידלה את ילדיה על ערכי הציונות ועם זיקה ליהדות, אף שלא קיבלה חינוך דתי בשל הרקע הקומוניסטי שלה.

היא החליטה לעלות לישראל לאחר שהתאלמנה בפעם השנייה: "זה חלום שהתגשם עבורי לעלות לישראל. אני שמחה מאוד. חייתי בהרבה מקומות, אבל אני אוהבת להיות כאן. זה האושר הכי גדול. בישראל כל המדינה חוגגת ביחד.

אני כאן עם כל העם שלי, שנלחם למען אותה מטרה. הישראלים עשו הרבה מאוד כדי שתהיה מדינה ליהודים, והם תמיד אוהבים לעזור. יש פה חשיבות עליונה למשפחה, ומעניקים בישראל אהבה וביטחון לילדים. הקהילה היהודית בארה"ב צריכה לתמוך יותר בישראל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר