"להרחיב את מצעדי החיים מחוץ לפולין"

יש זיכרונות שלא נמחים עם הזמן. זיכרונות נוראים וזיכרונות טובים. כשהחיילים הבריטים שחררו את מחנה הריכוז והמוות ברגן־בלזן במערב גרמניה, שבו נרצחו כ־50 אלף איש, מאלה הלפגוט־טריביך הייתה בת 15. חולה בטיפוס ומאושפזת בבית הילדים במחנה.

אשתקד מלאו 75 שנה לשחרור המחנה.הסניף הבריטי של ארגון "מצעד החיים" ביקש לכנס מפגש בין ניצולים לבין חיילים ששחררו את המחנה, אך הקורונה גרמה לדחיית המסע. השבוע הוא יצא לפועל.

בלוויית עשרות יהודים ולא יהודים ביקרה משלחת "מצעד החיים" באתרי שואה בגרמניה: וילת ואנזה בברלין, שבה הוחלט על ביצוע "הפתרון הסופי", רציף 17 ברובע גרונוואלד בברלין שממנו החלו הטרנספורטים למחנות ההשמדה, מחנה הריכוז לנשים ראוונסברוק וברגן־בלזן. משתתפי המשלחת שמעו ממאלה ומניצולים נוספים את שעברו במחנות בגרמניה.

מאלה נולדה ב־1930 בעיר הפולנית פיוטרקוב־טריבונלסקי. עם תחילת השילוחים מהגטו למחנות ההשמדה, מאלה הוברחה למשפחה נוצרית, ובהמשך הוחזרה להוריה בגטו. בגיל 12 גויסה כעובדת כפייה, עד שמאלה נשלחה לראוונסברוק, שאליו חזרה השבוע לראשונה מאז המלחמה.

"ארבעה ימים נסענו ברכבת", היא שחזרה, "איתי היתה גם בת דודתי, האניה, בת 7. הייתי אחראית עליה. הגענו לכאן וגילחו אותנו. נראינו אותו הדבר. לקחו לנו את הזהות. הקור חדר לעצמות. אנשים מתו לידי מהקור ומהרעב. אני מרגישה שאם לא נזכיר אותם הם יישכחו, כאילו מעולם לא חיו".

מראוונסברוק הועברו מאלה ובת דודתה לברגן־בלזן, בשבועות האחרונים של המלחמה. לאחר השחרור וההחלמה מהטיפוס מאלה היגרה לבריטניה והיא חיה עד היום בלונדון.

לאור החלטת ממשלת פולין להשעות את מסעות החינוך מישראל למחנות ההשמדה שבשטחה, כדי שהשואה לא תיתפס כדבר שבוצע על ידי פולנים בפולין, סבורה מאלה שיש להרחיב את מסעות הזיכרון אל מחוץ לפולין.

"הזיכרון לא צריך להיות תלוי באושוויץ. יש גם מחנות אחרים. למה בחרו לעשות את מצעדי החיים רק בפולין? אני הייתי בשני מחנות בגרמניה, ולא אתנגד שיהיו מסעות גם לשם. יש משהו בדברי הפולנים, כשהם מוחים על ההתמקדות רק בארצם. צריך לבנות מסלולי זיכרון במקומות שונים באירופה, גם בגרמניה, כדי לקבל ראייה רחבה על מה שקרה. הורגלנו להתרכז רק בפולין".

"להמשיך לחנך"

אלפרד גארווד, שנולד בגטו פשמישל שבפולין, נשלח כעבור שנה עם משפחתו לברגן־בלזן וחולץ על ידי האמריקנים. "יש בעיה עם פולין", מסביר לי גארווד, פסיכיאטר שמתגורר בבריטניה. "כשחזרנו אחרי המלחמה לפולין לחפש קרובים, היו שם פשיסטים ולאומנים שחיפשו יהודים ורצחו אותם. אבל היו גם פולנים שעזרו ליהודים. צריך להמשיך ולחנך על מה שהיה אז. זה עדיף על פני בורות, שמוליכה תמיד לפשיזם ולדעות קיצוניות".

בארגון "מצעד החיים" בהחלט חושבים על הרחבת מסעות הזיכרון אל מחוץ לפולין. המצעד הוא ארגון בינלאומי, שמביא מדי שנה לפולין ביום השואה אלפי בני נוער מעשרות מדינות.

ד"ר שמואל רוזנמן, יו"ר "מצעד החיים", הסביר ל"ישראל היום" כי לפני פרוץ המגיפה הארגון התחיל בהרחבת המסעות לאתרים נוספים. "צעדנו בהונגריה, בלטביה וביוון, אך הקורונה עצרה הכל. המשלחת שביקרה השבוע בברלין היא הסנונית הראשונה לחזרה לפעילות באירופה, ובכוונתנו השנה לצעוד במדינות נוספות שבהן הושמדו קהילות שלמות, וזאת בנוסף למצעד המסורתי שמתקיים כבר 33 שנה בפולין.

"בחודשיים האחרונים כבר צעדנו בליטא וברומניה, ולהערכתי נצעד בלפחות ארבע מדינות אירופיות נוספות".