הדברים הלא צפויים שאפשר לברך עליהם את הברכה המפורסמת

מקורה של הברכה "ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" הוא באמונה היהודית העתיקה ב"תחיית המתים". המוות, שממנו צריכים "לקום לתחייה", איננו רק הפסקת פעילותו הפיזיולוגית של הגוף, אלא צמצום חיים בכל המובנים: טעות בהבנה, קרירות ברגשות, עיוות מוסרי, אי-דיוק, פגם אסתטי, כשל מדעי – כולם משקפים צד מסוים של "מוות".

איך "מחיים מתים?" – דבר זה נעשה על ידי פעולות חיוביות המשיבות את העולם מצמצומו אל מקורו הא-לוהי. כל השתפרות מסוג כלשהו, כל תיקון של זווית מסוימת בחיים - בטכנולוגיה, באמנות, בחקלאות, בלאומיות, בזוגיות, באמונה, במצוות - מחלץ פן מסוים במציאות מכלל "מיתה" ומביא אותו לכלל "חיים".

זהו עקרון אמונה יסודי: האמונה כי ניתן לתקן, כי ניתן וצריך להוסיף חיים. ישנן אינספור "תחיות מתים": יש "תחיית מתים פרטית" כדוגמת "הרואה את חבירו ... לאחר שנים עשר חודש מברך ברוך מחיה המתים" (ברכות נח, ב) - דהיינו, כאשר אני רואה את חברי שנשכח ("הומת") מלבי, קמים בי לתחייה רגשות האהבה כלפיו.

יש "תחיית מתים חברתית", כדוגמת החזרת כוחות שליליים בחברה למוטב, שכן "רשעים קרויים מתים בחייהם" (בראשית רבה, לט, ז); יש "תחיית מתים לאומית", כדוגמת שיבת האומה לארצה לאחר אלפי שנות גלות שבהן הייתה "מתה", ולכן אנו מברכים ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות וביום שחרור ירושלים.

ברכת "שהחיינו" נותנת לנו את התקווה; לא משנה כמה כישלונות חווינו, כמה נפילות עברנו; לא משנה כמה מוות ראינו – תמיד יש תחייה; החיים מנצחים בסוף.