יום העצמאות, שמסיים את שבעת "הימים הלאומיים", מזמן לנו התבוננות מחודשת במעשה ההיסטורי של שיבת עם ישראל לארצו לאחר כאלפיים שנות גלות. מעבר להישגים המרשימים בכל תחומי החיים, עצם קיומה של מדינת ישראל מהווה, בעיני רבים מגדולי ישראל, אתחלתא דגאולה - ראשית צמיחת גאולתנו - גם אם הדרך ארוכה והשלמה עדיין לפנינו.
הרעיון של "אתחלתא דגאולה" שזור במקורות ובכתבי רבותינו. חז"ל מלמדים במסכת סנהדרין (צ"ח ע"א): "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו, ח').
לכשיתקבצו הגלויות לכאן, הארץ תתעורר אף היא לתחייה כאשר העצים יצמיחו ענפים רעננים, והענפים ישאו פירות. כך אכן התרחש כששבנו לארצנו - נטענו עצים, חרשנו שדות ועמלנו בבניין הארץ. דרשה זו מלמדת שהפריחה הפיזית של ארץ ישראל - היא עצמה אות ברור להתקדמות הגאולה.
בתלמוד הירושלמי מתואר תהליך הגאולה ככזה שמתרחש "קמעא קמעא" (מעט מעט), היינו בצעדים מדודים, בשלבים ולא כפרץ פתאומי. המשמעות היא שמתוך התהליכים, הטבעיים כביכול, מתממש הייעוד ההיסטורי העתיק של עם ישראל.
גם אצל הרמב"ם מוצאים גישה דומה, לפיה הגאולה תתרחש במציאות הרגילה של חיי העולם שאינה מבטלת את חוקי הטבע: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח בטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג" (הלכות מלכים י"ב, א').
יתרה מכך, חז"ל דרשו כי גם כאשר תהליך הגאולה מתרחש, אין הוא מחוסן מפני התמודדויות קשות ומאבקים, וכי העובדה שלאורך הדרך ישנן צרות על עם ישראל איננה סתירה לגאולה אלא חלק אינהרנטי ממנה.
"מתוך שעתידין להיגאל - וחולאים באים עליהם" (מסכת מגילה י"ז, ע"ב). גישה זו מופיעה גם בכתביהם של כמה מגדולי ישראל בדורות האחרונים. הראי"ה קוק זצ"ל, מי שנשא את הדגל של אתחלתא דגאולה בעשורים שקדמו לקום המדינה, הקדיש אין ספור אגרות, מכתבים ומאמרים, כולם מגובים בעושר תורני, למתח בין הקשיים שחווה הדור לבין תהליך הגאולה שמתגלם בשיבת ציון. הרב זצ"ל לימד אותנו כי התהליך איננו נקי ממשברים; הוא כרוך בבירורים עמוקים ובקשיים - אך למרות הכל זה זוהי אכן "גאולתן של ישראל".
בין אם אתם מאלה שסוברים שמדינת ישראל היא בבחינת קיום חזון הנביאים, ובין אם אתם רואים בה "רק" פרק מכונן במסע - אין עוררין על כך שמדינת ישראל היא פלא. עם שנשא תפילה וכיסופים לשוב לציון אחרי גלות ארוכה רצופה פוגרומים, רדיפות, מכאובים וחורבן, הצליח בסיעתא דשמיא להחיות מחדש את ארץ האבות ולבנות בה את ביתו.
ביום העצמאות ה-77, בצל מלחמה מתמשכת וכשהחברה הישראלית חווה מתחים חריפים ואי הסכמות עמוקות, לעיתים קל לנו להישאב לתחושות של ייאוש והיעדר תקווה. אולם מבט מפוכח מגלה שלמרות כל זאת, ואולי דווקא בגללם, מדינת ישראל ממשיכה לצמוח. בתחומי המדע, הכלכלה, החינוך, התרבות וכן בבנייה ובפיתוח התשתיות - ישראל ממשיכה להתקדם בעקביות.
חז"ל במסכת אבות (ה', כג') מלמדים את הכלל: "לְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא" - כעוצמת הקושי, כך גודל השכר. דווקא המאבקים והקשיים מעידים על תהליך חי, אמיתי, שאינו פוסח על שלבי ההתמודדות והבירור.
ביום העצמאות הזה, עלינו לא להעלים עין מהמחלוקות, אך גם לא לתת להן לעמעם את ההכרה בטוב הגדול. המציאות דורשת עיניים שרואות את המורכבות, אך גם לב שמסוגל להוקיר את הדרך הארוכה שעברנו.
דווקא מתוך ההבנה שהגאולה אינה מהלך שלם בן רגע אלא תהליך ארוך ומורכב, ישנו צורך להתחזק באמונה, לפעול באחריות ולהמשיך לבנות.
אלון יוניאן הוא יו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה "זמורה", לשעבר מנכ"ל החברה הכלכלית "יהודה" לקריית ארבע, הר חברון, אפרת וגוש עציון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו