לשבוע אחד: איך הדבר האהוב הופך בן רגע ל"אויב העם"?

עם כניסת חודש ניסן, בבתים רבים בישראל מתחיל המצוד אחר "החמץ" על שלל צורותיו. מאכלים שמרכיבים את התפריט היומיומי הופכים בין לילה לאויב מסוכן שיש לאתר ולמגר.

אין זה חידוש שיש בהלכה היהודית דברים האסורים באכילה, אבל גם שם זוכה החמץ למעמד מיוחד באיסור לראותו כל הפסח, ושאינו מתבטל בשום כמות שהיא בתערובת עמו.

על פי התורה, חודש ניסן הוא פתיחה חדשה לשנה, וכאשר אדם עומד בפתח השנה התורה מבקשת לצייד אותנו בצידה לדרך. בוודאי כל אחד מהקוראים מצליח לשמוע במילה "חמץ" את המילה "החמצה" ובמילה "מצה" את המילה "מיצוי".

וכאן נדמה כי טמון הסוד. בפתיחת השנה רוצה התורה לצייד אותנו בקריאת כיוון - לחיות מתוך תודעה שכל רגע בחיינו הוא חד פעמי ואינו חוזר, ועל כן כל אחד ואחת מאיתנו נדרשים למצות את אותם רגעי חיים עד תום ולא חלילה להחמיצם.

חיים שכאלה הם חיים שממד החרות טבוע בהם, והם הדרך לצאת מה"שעבודים" הסובבים אותנו אל דרך של בחירה המבקשת למצות את יכולתנו ותפקידינו.

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר טפחות וחבר הנהלת איגוד ישיבות ההסדר.