לצאת ממצרים - בכל פעם מחדש

ביום שני הסב עם ישראל בכל העולם כולו לליל הסדר המסורתי, שהחל את חג הפסח הנמשך שבוע ימים. לצד "הא לחמא עניא", אחד המשפטים המפורסמים שפותח את ההגדה הוא "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". רבים ממפרשי ההגדה שואלים על כך: למה להנציח את היותנו עבדים במצרים לפני יותר משלושת אלפים שנה? לא הגיע הזמן שנתקדם הלאה? 

חירות היא מושג יחסי. מה שייחשב לאחד חירות וחופש, ייחשב לאחר מגבלה ושיעבוד. חז"ל מסבירים שביציאת מצרים המקורית יצאנו לא רק לחירות פיזית - אלו בעיקר הנשמות שלנו שיצאו לחירות ולחופש אמיתי וטוטאלי. השעבוד במצרים לא רק שבר את הגוף, אלא בעיקר החשיך את הנשמות של בני ישראל שהיו בנסיגה רוחנית מנקודת החיים שלהם.

לדעת חז"ל, כל העניין הזה של יציאת מצרים בא לעורר אותנו להתבוננות פנימה ולהקשבה גם לצעקתה של הנשמה, לא רק לאנחת הגוף החומרי. בכל אחד ואחד מאיתנו, בנשמה פנימה, יש משהו עמוק יותר שתמיד נכסף לצאת למרחב מן המְצָרִים היומיומיים שמכבידים עלינו.

זו הסיבה שאנו מצווים לזכור את יציאת מצרים, ובעיקר לזכור שבכל דור ודור אנחנו חייבים לראות את עצמנו יוצאים ממצרים. כי בכל שנה מאירה עלינו נקודת אור שהאירה עלינו אז, ביציאת מצרים ההיא, שביב אור שבכוחו להצית את נשמותינו ולנטוע בנו את ההבנה שאנחנו עם שונה משאר העמים, ששרד מַהמורות ורדיפות כנגד כל הסיכויים, בעוד עמים ולאומים אחרים נכחדו במרוצת השנים.

ניצחון וחירות אמיתית

מהו, אם כן, סוד ההישרדות של עמנו? הסוד הוא כמובן האמונה בנצח ישראל שמפעמת ומבעבעת בנו מאז ועד היום. האמונה שבכל שנה ושנה אנחנו בוחרים מחדש לצאת לחירות, אף שעל פי דרך הטבע הסיכויים לכך אפסיים.

וזו מהותו הפנימית של חג הפסח - להזכיר לנו שאנחנו עם שמתקיים בניגוד ומעל למסגרות הטבע ולהגבלות הקיימות בעולם. להכיר בכך שהיציאה ההיא ממצרים מתמשכת ומשפיעה עלינו עד היום.

כל אלה מחייבים אותנו לסטנדרט אחר של התנהגות במרחב האישי והכללי. אנחנו במלחמה קשה שגבתה וגובה מחיר כבד, אך ברגעים קשים אלו מתגלה עם ישראל בגדולתו כעם מלוכד שיודע לשים את המחלוקות והדעות השונות בצד, ולהירתם למטרה אחת - ניצחון.

לא נשכח את החטופים והחטופות, ואת החללים הקדושים שחירפו את נפשם למען נצח ישראל. נתפלל כולנו לחירות אמיתית עבורם, חירות שתאיר את נשמותינו ותחזיר אותנו לעצמנו. אמן.