בעיתות משבר אנו מחפשים לאחוז ביציב והמוכר. מאז אותה השבת השחורה, לא מרפה ממני הדמות הבלתי נשכחת של "הכנר על הגג". טוביה החולב מסביר לנו שסערות באות והולכות ומאיימות להפיל אותו אבל הכנר ממשיך לנגן את ניגונו העתיק וכך הוא נשאר לעמוד יציב על הגג הרעוע. ואם רק נפסיק לנגן את הניגון העתיק נאבד את שיווי המשקל שלנו וניפול. לכן גם השנה אני מציע שנחזור אל מנהגינו המוכרים ולא נוותר על פורים ועל מנהגיו.
התורה היא כמו ראי, היא משקפת את פני הקוראים בה ומחזירה להם את דמותם. שאנו קוראים השנה במגילה לא נוכל שלא לזהות בה את עצמינו, את גורל עמינו ואת המציאות השברירית בה אנו חיים. אני מבקש לקרוא במגילה השנה מתוך תקווה ואמונה עמוקה ביכולת של אנשים פשוטים להשפיע על המציאות ולשנות אותה.
אסתר, אשה יתומה הופכת להיות המצילה הגדולה של היהודים. היא מוכנה לסכן את חייה לגשת למלך מבלי שקרא לה , דבר שיכול להביא למותה , על מנת להציל את עמה. והיא מצליחה בזכות אומץ לב , התגייסות ולקיחת אחריות . כמה אסתריות כאלו פגשנו מאז תחילת המלחמה. כמה נשים ואנשים אמיצים , שלא היו חייבים, קמו תוך סיכון אישי והקרבה אין סופית על מנת להציל חיים ולסייע לאחרים.
גם מרדכי מציב בפנינו ראי, הוא לא מתייאש ומסרב לקבל את הדין. הוא לא מקבל את העובדה שצריך להשתחוות בפני המן. הוא יודע במי מדובר, הוא מבין שכרגע להמן יש כח והוא הקובע אבל מרדכי בוחר להאמין בטוב , להאמין בכך שהרשע שולט זמנית בעולמינו ואסור להכנע לו , צריך להמשיך להאמין בחיים, להאמין בטוב , לעמוד זקוף מול כל רשע ושרירות לב , לא להשתחוות לו ולא לשתף איתו פעולה.
למרות כל הסבל שאנחנו עוברים ולמרות כל האיומים שלפנינו , גם אנחנו, כמו מרדכי נעמוד זקופים בפורים הזה ונמשיך להאמין בטוב ולפעול למענו.
גם בשביל ילדינו חשוב להחזיק את הטוב, את הצחוק , את החיוך לאפשר להם את היכולת להשתטות , להתחפש ולרקוד. הם מסתכלים עלינו ותפקידנו להראות להם שיש עוד כל כך הרבה יפה בעולם למרות הכל. ושמתוך השמחה שלהם תבוא גם לכולנו אורה ושמחה וששון ועיקר. כמו אסתר וכמו מרדכי, נמשיך להיות נחושים , לא נתייאש ונעשה כל שביכולתנו לדאוג שיהיה כאן טוב ולא נשקוט עד שאחרון החטופים ישוב הביתה בשלום.
