חג הפורים שיצויין בקרוב ברחבי הארץ, מלווה באופן קבוע בשתיית יינות ומשקאות חריפים, לעיתים עד מצב של שכרות מוחלטת, מה שיוצר סיטואציה פחות נעימה לשיכור ולחבריו. על רקע הדברים רצינו להבין יותר את תופעת השתייה לשוכרה בפורים. האם מדובר במנהג חשוב שיש להמשיכו? האם יש גבול לרמת השתייה של האדם הממוצע? וכן הלאה. לצורך כך פנינו למספר מנהיגים רוחניים מוכרים בעולם הציוני דתי בארץ וזאת כדי לשמוע את דעתם בנושא זה.
יו"ר ארגון רבני 'צהר' ורב היישוב שוהם, הרב דוד סתיו, מציין כי גם בפורים "ראוי לשתות במידה ולא להשתכר כלל". הרב הוסיף וציין כי "תופעת השכרות היא מכוערת כל השנה וחכמינו הרבו לדבר בגנותה. גם בפורים בו אמרו חכמינו שנכון להתבשם לא ראוי להשתכר ולאבד את כבוד האדם וצלם האנוש".
הרב הוסיף וציין כי השנה ראוי עוד יותר משנים קודמות להימנע משתייה רבה לשוכרה, זאת עקב המציאות הכללית כיום בישראל על רקע מלחמת 'חרבות ברזל'. לדבריו "במיוחד הדברים נכונים השנה כשיש חשש שמי שהשתכר יתייחס בצורה לא ראויה לאנשים הנמצאים באבל גדול על קרוב משפחה או חבר שנפלו בקרב או נחטפו. השמחה יכולה להגיע למקומות הגבוהים ביותר גם כשהיא נעשית באופן רגיש לסובבים אותנו".
הרב והמחנך יוני לביא, מראשי ארגון קהלים, מרצה בנושאים חינוכיים ותורניים, ומגיש תוכנית שבועית ברדיו 'כאן מורשת', אינו שולל את האפשרות של שתיית יין מרובה בפורים אך לדבריו על כל אדם לשקול לבד כיצד תשפיע עליו השתייה, האם היא תגרום לו לרוממות רוח ושמחה או שהיא תיקח אותו למקומות שאינם ראויים ואז בוודאי שיש להתבשם רק ולא לשתות הרבה. לדבריו "יש מצווה לשתות יין בפורים. כמה? כל אדם צריך לעשות את השיקול האם השתיה תרבה אצלו את השמחה ותפתח את הלב, או שתוביל אותו לפרוץ גבולות ולעשות שטויות, ואז עדיף שימצא דרכים אחרות לשמוח".
הרב חגי לונדין, ראש ישיבת ההסדר חולון, ראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו, מנהל התוכן של ערוץ מאיר, ומחבר סדרות ביאורים לכתבי הראי"ה קוק וספרים נוספים, סבור כי ההתבסמות והשתייה בפורים אפשרית בתנאי שהיא לא מביאה את האדם למקומות בעייתיים. "יש מצוות התבסמות בפורים ולכן נהגו לשתות קצת יין אבל בוודאי שלא להשתכר"
"גם כאן צריך להיזהר אך ההנחה היא שככל שמדובר באדם יותר גדול כך תחושת השחרור שמלווה לשתיית יין, תוציא ממנו התנהגויות מאד מיוחדות וגדולות שניתן לחשוף אותן רק בפורים. מנגד כמובן אם אדם יודע על עצמו ששתייה רק תגרום לו לאבד שליטה ולהתבזות אז ברור שלא כדאי לשתות במקרה כזה. אגב הדברים האלו נכונים גם לגבי תלמידי ישיבה וגם לגבי בעלי בתים. בכל מקום יש אנשים שהיין חושף בהם מידות טובות והתנהגות מאד טובה ויש כאלו שהשתייה מחוללת אצלם התנהגות לא טובה, לכן כל אדם צריך לעשות כאן את חשבון ההתנהגות שלו במציאות של שתיית יין" מסביר הרב.
הרב ד"ר יונה גודמן, מנהל חינוכי רשת מוסדות בני עקיבא, סבור כי ראוי מאד להסביר שמצוות השתייה בפורים אינה השתכרות והשתוללות אלא מתאימה לאנשים גדולים ולא לכל אדם בעיקר לא לבני נוער.
לדבריו "בני נוער רבים נוהגים להשתכר בפורים, בתירוץ שבפורים יש מצווה לשתות יין "עד דלא ידע". נוהג זה הוא עיוות שמאתגר את ההורים ואת המחנכים. הוא מאתגר כי לבוגר, שיודע לשתות באופן המביא לבישום חיובי, אכן יש עניין להתבסם בשעות אחר הצהריים של פורים וכחלק מסעודתו, אך מנהג עדין זה מוצא מהקשרו ומשמש פתח לדברים פסולים רבים, בפרט אצל בני נוער. חלקם משתכרים ומסכנים את עצמם פיזית, אחרים מגיעים להתנהגויות שעליהן הם מצטערים לאחר מעשה, ואחרים סתם מקיאים ומאבדים צלם אנוש".
בהקשר לכך אומר הרב גודמן כי הבעיה שלנו בהתמודדות עם תופעת השכרות נובעת מהמציאות החינוכית בימינו. לדבריו "הקושי של ההורים הוא כפול: באופן כללי קשה להעיר לבני נוער. מרוב "הכלה" ו"הקשבה" עברנו להרפיה מוגזמת, שבה לעיתים החינוך עצמו נפגע. שנית, תרבות היין שהתרחבה לאורך כל השנה אצל רבים, מועתקת 'בלי בלמים' אצל חלק מבני הנוער. הנער אומר לעצמו: "אני מבוגר, ויודע לשתות", אך המציאות מוכיחה שהוא לא תמיד יודע...
זאת ועוד: מצוות השתייה בפורים מיועדת למי שמעט שתייה תחשוף אצלו קומה גבוהה, של שאיפות נעלות. היא לא נועדה לנוער ולילדים שהשתייה מעמידה אותם בסכנה ואינה באה למטרת שמחה של מצווה. חמור מכך, חלק מהצעירים ששותים בצורה לא ראויה לאורך כל השנה החלו לעשות כן בפורים, עת זה הוגדר כ"מותר" וכ-"מצווה". השתייה בפורים הייתה הספתח, ומשם אימצו זאת כנוהג לאורך השנה כולה.
מה עושים? דבר ראשון – מחנכים. וכתמיד, עיקר החינוך נעשה לפני האירוע. לפני שילדינו יוצאים לחגוג, מדברים על גבולות אישיים ועל לקיחת אחריות ללא קשר למה שאחרים עושים. לפני שמגיע פורים, מדברים על שמחה יהודית אמיתית לעומת ריקנות ופורקן, שהם ההפך מהתוכן הפנימי האמיתי של פורים. שנית, מציבים גבולות ברורים. הגבולות אמנם תלויים בגיל הילד או הנער, אך הם עדיין זקוקים להורים או למחנכים, שיגדירו בצורה ברורה את המותר ואת האסור בעיצומו של הפורים. ואחרון חביב: דוגמה אישית... אולי אף אצלנו אין מדובר תמיד בשמחה של מצווה?
דבים אלו ראויים בכל שנה רגילה. אך נוכח הכאב והשכול, החטופים והפצועים שמלווים אותנו מאז תחילת השנה, עולה ביתר שאת הקריאה לגלות שמחה יהודית עמוקה, של נחישות ואמונה, ולא חלילה להפך".
