ההתנגדות היהודית היא סמל לעוצמת רוח האדם

הנושא המרכזי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה הוא "התנגדות יהודית, בסימן 80 שנים למרד גטו ורשה". ההתנגדות כוללת ספקטרום רחב של פעולות, ובניגוד למה שנהוג לחשוב - אינה כוללת בהכרח נשק.

התנגדות יהודית בתקופת השואה יכולה להיות קידוש של ליל שבת, העלאת הצגה בגטו או אפילו מריחת מעט סומק על הלחיים - כל פעולה, מהפשוטה ועד המורכבת, ששומרת על רוח האדם מול תוכנית ההשמדה של הגרמנים הנאצים, תוכנית שביקשה להשמיד את העם היהודי ואת תרבותו.

בחלוף 80 שנה, מרד גטו ורשה מהווה סמל. היה זה מרד עממי: בשעה שלוחמי אי"ל ואצ"י לחמו ברחובות הגטו, יהודי גטו ורשה התבצרו בבונקרים ונלחמו על נפשם כחודש ימים. רבים נספו בימי המרד במלכודות האש והעשן של הנאצים.

ידיעות על המרד נפוצו במהירות והגיעו גם לעולם החופשי, והוא היה לסמל הלחימה של מעטים מול רבים, סמל לעצמאותה של רוח האדם, וגם לעוצמתה.

במהלך השואה היו מרידות נוספות במחנות ובגטאות, לצד פעילות של אלפי פרטיזנים יהודים שלחמו ביערות מזרח אירופה, והיו גורם חשוב בלחימה בגרמנים ובהצלת אלפי היהודים שברחו ליערות. לצד זאת, היו עוד אירועים רבים של הצלת יהודים בידי יהודים - שנרדפו בעצמם.

פעולות התנגדות נוספות שבלטו בתקופת השואה כללו תיעוד מחתרתי של המאורעות, זיוף תעודות והסתרת יהודים, הפעלת מערכת חינוך, קיום חיי תרבות ומופעים, יצירת אמנות, הקמת ספריות מחתרתיות - כל אלו מהוות פעולות התנגדות שאינן מובנות מאליהן במציאות של רדיפות והשמדה.

פעולות ההתנגדות נסכו בלב היהודים תקווה, לעיתים נואשת, שיזכו לראות את סופה של המלחמה. אמנם לא היה בכוחה של ההתנגדות הענפה להציל את המוני היהודים - אך היקפה ורבגוניותה הנחילו מורשת יהודית לדורות, ובה־בעת מסמלים את עוצמתה של רוח האדם ואת ערכיה.

כתב על כך אלי ויזל: "הנפש היהודית היתה יעדו של האויב. הוא ביקש להשחית את הנפש, בד בבד עם השמדתנו הפיזית. אבל למרות עוצמתו ההרסנית, למרות כוחו המשחית - הנפש היהודית נשארה מחוץ להישג ידו".

הביא לדפוס: יורי ילון