זעקת בתי החולים: למרות מבצע החיסון הנרחב בישראל, בתי החולים עדיין נאלצים להתמודד עם מגפת הקורונה, ומנהלי המחלקות והרופאים מזהירים מפני קריסה ומחסור במכונות הנשמה כמו אקמו. רובם המוחלט של החולים קשה אינם מחוסנים.
העיתונאית סיון רהב מאיר פרסמה אתמול (שלישי) מכתב ששלחה אליה ראש צוות מפעילי אקמו בהדסה עין כרם, מירב גולדשטיין-לוריא, על על ההתמודדות מול העומס, על התסכול מהמצב וסיימה בקריאה להתחסן. "בשעה שמונה בבוקר קיבלתי קריאה לחבר חולה קורונה צעיר לא מחוסן לאקמו", פתחה גולדשטיין-לוריא את מכתבה, "בחזרה הביתה בשעה ארבע קיוויתי שאצליח לשמוע את בעלי כשליח ציבור של תפילת נעילה, אבל כבר בדרך התקשרו אליי להודיע שיש דרישה שניסע לנהריה לחבר חולה צעיר לא מחוסן נוסף לאקמו. זה היה מבצע מורכב, כיוון שהמכונות בצפון נגמרו והעברנו אותו אלינו לירושלים במצב קריטי. כמובן שגם את נעילה לא הצלחתי להתפלל. חזרתי הביתה רק ביום שישי בשעה עשר בבוקר, ובזה לא הסתיימה העבודה".
גולדשטיין-לוריא המשיכה וכתבה: "אנחנו מרגישים כמו בתחנת מוניות. קריאה חדשה בכל רגע. בניגוד לגלים הקודמים, הפעם המשותף כמעט לכל המקרים הוא התסכול וחוסר האונים. אתם שם בחוץ פשוט לא קולטים את המצב. מחלקות הטיפול הנמרץ והקורונה מלאות בחולים לא מחוסנים. הרוב המוחלט שמחובר כעת לאקמו לא מחוסן, או כמו שהם נקראים אצלנו: חולים ב'טפשת קורונה'. אני כבר יודעת שיש פרופסורים מטעם עצמם ומכירה את כל ה'תרופות' מונעות הקורונה, את האבץ ואת הלבונה. אני מכירה אותן מהחולים שמונשמים עכשיו בטיפול נמרץ, כשהמשפחות שלהם מספרות לנו שהם היו בטוחים שזה יעזור. לא מאחלת לאף אחת לשבת ליד אישה של חולה, שיש לה 12 ילדים בבית, שיודעת שבעלה במצב הכי קריטי שיש, ולשמוע אותה אומרת שאם הוא היה מתחסן המצב היה שונה. או לשבת ליד מישהו שהדביק את אשתו שמאושפזת במצב קשה, כשהוא מרגיש שהוא אחראי למצבה, בתקווה שלא למותה... ומה נותר לי לעשות חוץ מלנסות להציל במסירות את היקרים להם? לנסות לכבוש במקביל את הכעס ואת התסכול שלי".
"גמר חתימה טובה. הרבה בריאות. על עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר", סיימה גולדשטיין-לוריא את דבריה.
"אין לנו איך לעזור למי שלא מתחסן"
גולדשטיין-לוריא היא לא היחידה שמספרת על הקושי הכבד במחלקות, פרופ' פיליפ לוין, מנהל מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק בירושלים, מציין גם הוא: "זה קשה לטפל באנשים חולים מאד ואצלנו יש גם חמישה מחוברים לאקמו, שאלו החולים הקשים שבקשים. זו מחלה קשה עם תמותה גבוהה ולרופא כמעט אין איך לסייע. כלומר החיסון עובד היטב - אבל מי שלא מתחסן הרי שלרופאים כמעט אין איך לעזור לו. זה קשה לרופא אבל אנחנו לא עוסקים בשאלה של האדם למה הוא לא התחסן אלא מטפלים בו ונותנים לו את הטיפול הכי טוב. צריך לזכור שהעומס כרגע והעלייה בבתי החולים במספר החולים קשה נובע מכך שהחולים קשה מופיעים שבועיים אחרי ההדבקות וזה משקף את שיא הגל שהיה כאן לפני שבועיים" הוא אומר.
ד״ר נטלה בלינסון מבית החולים ברזילי באשקלון מוסיפה: "יש לנו 48 חולים קשה בשלוש מחלקות, בשתיים מהן יש הנשמה מלאכותית ובאחת יש אנשים שנעזרים בחמצן במכשירים שונים. אין אצלנו חולים בינוני וקל כי את כולם שולחים הביתה אלא אם כן יש לחולה מחלות כרוניות. אין לנו אקמו. מתוך 48 חולים, שליש מחוסנים ושני שליש לא מוחסנים. המאסה הגדולה של המאושפזים זה גיל הביניים שלא ראינו בגלים הקודמים".
סגן מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה, ד"ר צבי שלג, אומר כי למרות הירידה במספר הנדבקים ביממה המצב בהתמודדות עם חולי הקורונה שבמצב קשה אינו קל בכלל. "אנחנו בית חולים שנותן שירות ל-600 אלף ויותר תושבי הגליל ומעבר לכך. לצערי למרות זאת אין לנו בכלל מכשירי אקמו ואנחנו גם לאחרונה היינו צריכים להעביר באישון לילה מטופלים לבתי חולים אחרים כדי לחבר אותם למכשירי אקמו, שזה דבר גרוע מאד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו