בבית משפחת אבוטבול אפילו נקישה על הדלת עלולה לעורר בהלה. עבור ברק, בן 37, הלום קרב המוכר כנכה צה"ל, הצליל מזכיר דריכת נשק. "אמא שלו, כשהיא נכנסת אליו הביתה, היא קודם צועקת לו שהיא באה, כדי שלא ייבהל", מספר אביו, אבי אבוטבול, שהפך לאחד הפעילים במאבק למען זכויותיהם של הלומי הקרב. במשך שנים ברק בקושי יוצא מביתו, אינו עובד ונזקק לעזרת בני משפחתו גם בפעולות יומיומיות בסיסיות. "הוא ניסה ללמוד, ניסה לעבוד. כלום לא מצליח", מספר אבי.
ברק מוכר ב־70% נכות נפשית בעקבות פוסט־טראומה, והוכר ע"י אגף השיקום כמי שאינו מסוגל להשתקם ולהתפרנס בכוחות עצמו ("נצרך"). אף שהוא מקבל עשר שעות ליווי ביום, עיקר הטיפול בו נופל על הוריו המתגוררים קומה מעליו ועל אחותו שמסייעת בטיפול.
"הוא קבור בבית. ככה, 24/7, שבוע, שבועיים, חודש, כל הזמן", מתאר אביו, שמעל הכול מטריד אותו העתיד. "הרבה נכים, אין להם מי שיילחם בשבילם. והלומי קרב לא יכולים להילחם, כי הם החוליה הכי חלשה בשרשרת", הוא אומר. "מה יהיה גורלו כשאנחנו לא נהיה פה? זה הדבר שהכי מטריד אותנו".
אמש (רביעי) התקיים בבג"ץ דיון בעתירה המבקשת לצמצם את הפער בזכויות בין הלומי הקרב הקשים ביותר לבין נכי צה"ל בעלי פגיעות גופניות חמורות. במוקד המאבק עומדת דרגת הנכות המיוחדת (100%+), המקנה זכויות והטבות מוגדלות לנכים עם פגיעות פיזיות מסוימות, ביניהן קטיעות גפיים - אך אינה כוללת כיום נפגעי פוסט־טראומה, גם במצבים הקשים ביותר.
בנובמבר 2025 הוציא בג"ץ צו על תנאי, שבמסגרתו נדרשה המדינה לנמק מדוע לא יתוקנו התקנות כך שגם הלומי קרב במצבים חמורים במיוחד יוכלו להיבחן לזכאות לדרגה זו, וכן להתייחס להסדרת ועדות החריגים שנקבעו בחוק.
"מפנים להם את הגב"
עבור שמיר, ממובילי המאבק בפורום "יהלומי קרב" שנכח בדיון, הדברים שנאמרו באולם היו קשים במיוחד. לדבריו, נציגת משרד הביטחון הציגה את הפוסט־טראומה החמורה ביותר ככזו שעשויה להשתנות ולהשתפר. "הבג"ץ הזה נועד בסופו של דבר לטפל באוכלוסייה מאוד מצומצמת של אנשים שהוגדרו, לא על דעת עצמם, כבלתי ניתנים לשיקום". הוא אומר. "זה הם שהגדירו אותם ככאלו והם שמפנים להם גב. יש הבדל עצום בין מה שהם מאמינים בו והנהלים שהם עובדים לפיהם לבין כל השקרים שהם מפיצים לנו בוועדות בכנסת".
המחלוקת החריפה ביותר נוגעת לסיוע בדיור. בעוד נכי צה"ל בעלי דרגת נכות מיוחדת של 100%+ עשויים להיות זכאים למענקי דיור מוגדלים במיוחד, הלומי קרב במצב תפקודי קשה, שאינם זכאים לדרגה זו, מקבלים סיוע לפי מסלולי זכאות אחרים. "הם אומרים, אנחנו נותנים סיוע של 250 אלף שקל", מספר שמיר. "אבל אני אומר, אני בכלל לא יכול לקחת משכנתה, שום חברת ביטוח חיים לא מוכנה לבטח אותי למשכנתה. על מה אתם מדברים? אין לי שום דרך לקנות דירה. זה לא עוזר לי".
לדבריו, כאשר אדם אינו מסוגל להתפרנס בכוחות עצמו, מענק שאינו מאפשר לו להשלים את המימון הדרוש לרכישת דירה אינו נותן מענה ממשי לצרכיו.
כ-30 אלף פצועים חדשים
על פי נתונים שפרסם משרד הביטחון ב־6 באוקטובר 2026, אגף השיקום מטפל בכ־91,200 נכי צה"ל וכוחות הביטחון, בהם כ־42,500 המתמודדים עם פגיעות נפשיות ופוסט־טראומה. מאז 7 באוקטובר 2023 נקלטו באגף כ־30 אלף פצועים חדשים, כ־63% מהם מתמודדים עם תגובות נפשיות. לפי תחזית המשרד, עד שנת 2028 צפוי מספר מתמודדי הנפש והפוסט־טראומה המטופלים באגף להגיע לכ־50 אלף.
אולם העתירה אינה עוסקת בעשרות אלפי הנפגעים הללו, אלא בקבוצה מצומצמת: כ־140 הלומי קרב במצב קשה במיוחד, שלפי פורום "יהלומי קרב" הוכרו כמי שאינם בני שיקום.
על פי הקריטריונים שמפרסם אגף השיקום, דרגת נכות מיוחדת (100%+) ניתנת לנכים עם פגיעות מוגדרות, ובהן קטיעת גפיים, שיתוק ועיוורון. פוסט־טראומה, גם כאשר היא מונעת מהנפגע לעבוד ולתפקד באופן עצמאי, אינה נמנית עם הפגיעות המזכות בדרגה זו.
מתקשים לנהל שגרת חיים עצמאית
גם ארז, בן 45, אב לשלושה, מתאר חיים שהצטמצמו בהדרגה. בשנת 2001 שירת ביחידת שמשון, בתקופת האינתיפאדה השנייה, ונחשף לאירועים קשים. במשך שנים עבד כמנהל מכירות וניהל חיי משפחה, אך לדבריו, סביב שנת 2012 החלה הפוסט־טראומה להשתלט על חייו. כיום הוא מוכר ב־50% נכות נפשית, אינו עובד ומתקשה לנהל שגרת חיים עצמאית. "הייתי בן אדם הרבה יותר שמח. היום אני מתבודד", הוא מספר. "מנסה למצוא מנוחה, שלווה, אבל כל הזמן אני מרגיש במלחמה".
כיום ארז כמעט אינו ישן בלילות, מתקשה לצאת לקניות ולדאוג לביתו ונעזר בבני משפחתו ובכלב סיוע. "אני שורד, אני מעביר את הזמן בבית", הוא אומר. לצד הבדידות והתלות במשפחתו, ארז מתאר גם את התסכול מהניסיונות לחזור למעגל העבודה.
"כל הזמן אמרו לי, ברגע שתקבל את האחוזים נדע איך לטפל בך. עברו כמה שנים, קיבלתי את האחוזים, ואז הם אומרים לי: אנחנו לא יודעים איך לטפל בך", הוא מספר. את ההגדרה שניתנה לו, "נצרך", הוא מתקשה לקבל: "מה זה נצרך? אתם לא יודעים לשקם בן אדם, אתם אומרים שהוא נצרך?".
הפער בזכויות כבר הוכר בעבר גם במשרד הביטחון. בפברואר 2023 מונתה ועדת שרשבסקי, בראשות הפסיכולוג ד"ר יחיאל שרשבסקי, לבחינת פתרונות דיור לנכי צה"ל המתמודדים עם פוסט־טראומה ופגיעות ראש ונפש. הוועדה המליצה, בין היתר, להשוות את הסיוע בדיור לזה שניתן לנפגעי גפיים תחתונות באותה דרגת נכות, והמלצותיה אושרו על ידי שר הביטחון.
אלא שלטענת העותרים, גם לאחר השינויים, נותר בעינו הפער המרכזי: נכה צה"ל שאיבד את יכולתו לעבוד ולחיות באופן עצמאי בשל פגיעה נפשית, עדיין אינו יכול לקבל את דרגת הנכות המיוחדת הניתנת לנכים עם פגיעות גופניות מסוימות.
"התקווה שלנו היא שבית המשפט יקבע שלא ניתן להסדיר ולכמת תגובת קרב באותה שיטת אחוזים שנהוגה כאן משנת 1973. יש צורך משמעותי להתחשב בתפקוד", אומר שמיר. לדבריו, לאחר הדיון ממתינים העותרים להחלטת בג"ץ, ובמקביל מתכוונים להמשיך במאבק מול אגף השיקום ובוועדות הרפואיות.
מאגף השיקום במשרד הביטחון נמסר: אגף השיקום במשרד הביטחון רואה חובה ערכית, לאומית ומוסרית ראשונה במעלה במתן המעטפת הטיפולית, הרפואית והשיקומית המקיפה לכלל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון - בגוף ובנפש. נכות 100%+ מגדירה פציעות פיזיות קשות במיוחד ובלתי-הפיכות (כגון קטיעות גפיים, שיתוק ועיוורון מלא), הדורשות התאמות מרחיקות לכת בחיי היומיום של הפצוע, דוגמת הנגשת מגורים ותשתיות.
על פי מחקרים ובחינת מומחים לבריאות הנפש, עוצמתה והשפעתה של פציעת פוסט-טראומה משתנה לאורך זמן, ובטיפול מתאים מתאפשר שיפור וחזרה לתפקוד. האגף פועל כל העת להעמקת המענה הטיפולי למתמודדי פוסט-טראומה בכל דרגות החומרה, ואלו הואצו דרמטית בשנים האחרונות: פי ארבעה מטפלים, הכפלת החלופות לאשפוז בקהילה, הקמת צוותי התערבות בחירום, מרחבי שיקום בחוות ועוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו