דרמה רפואית יוצאת דופן התרחשה בחודש מאי בבית החולים מאיר בכפר סבא: גלינה פוקרובסקה, בת 90 מקיבוץ שפיים, עברה שלושה ניתוחים נפרדים להסרת שלושה גידולים סרטניים, שבוצעו בזה אחר זה במשך כשש שעות ותחת הרדמה רציפה אחת.
שמונה רופאות משלושה צוותים כירורגיים השתתפו בהליך המורכב, שנחשף כעת לראשונה לאחר שבבית החולים וידאו כי המטופלת התאוששה ומצבה התייצב לאורך זמן.
הגידולים התגלו ברחם, בשד ובבלוטת יותרת הכליה – בלוטה האחראית, בין היתר, על הפרשת הורמונים חיוניים. בשל המורכבות הרפואית והסיכונים הכרוכים בגילה של גלינה ובמאפייני הגידולים, נדרשו הצוותים הרפואיים לתכנון מדוקדק ולהיערכות ממושכת. בסופו של התהליך התקבלה החלטה לבצע את שלושת הניתוחים ברצף, כדי להימנע משלוש הרדמות נפרדות.
הניתוחים התקיימו ב־18 במאי. גלינה הוכנסה לחדר הניתוח בשעה 8:00 בבוקר, ולאחר הכנות לקראת ההליך הממושך החלה בשעה 9:20 סדרת הניתוחים. בשעה 14:00 הסתיימו שלושת ההליכים, לאחר שהצוותים התחלפו בזה אחר זה והסירו את הגידולים בשלושה ניתוחים נפרדים.
הגידולים התגלו בבדיקה אחת
המסע הרפואי החל בעקבות בירור שנערך לגלינה בשל דימום רחמי. בדיקת PET-CT שבוצעה לאחר אבחנת סרטן הרחם חשפה תמונה מורכבת בהרבה: בגופה התגלו שלושה גידולים שונים – ברחם, בשד ובבלוטת יותרת הכליה, המכונה גם אדרנל.
הגידול באדרנל הפך את המקרה למורכב במיוחד. הבלוטה מפרישה, בין היתר, את הורמוני הסטרס אדרנלין ונוראדרנלין, והטיפול בגידול מסוג זה עלול להיות כרוך בסיכון לתנודות חדות בלחץ הדם ובהפרעות בקצב הלב במהלך ההתערבות הניתוחית.
המקרה הובא לדיון רב־תחומי במרכז הרפואי מאיר, שבבעלות שירותי בריאות כללית. בדיון השתתפו מומחים מכירורגיה כללית, כירורגיית שד, גינקולוגיה, אנדוקרינולוגיה והרדמה. בנוסף, עברה גלינה הערכה גריאטרית שנועדה לבחון את יכולתה התפקודית והפיזיולוגית לעמוד בהליך המורכב.
לאחר תהליך ממושך של תכנון והכנה, החליטו הרופאים להסיר את שלושת הגידולים בשלושה ניתוחים עוקבים, תחת הרדמה אחת.
הניתוח הראשון היה הקריטי ביותר
הניתוח הראשון, שהחל בשעה 9:20, נועד להסרת בלוטת יותרת הכליה עם הגידול הסרטני שבתוכה. הוא בוצע בידי צוות הכירורגיות בהובלת ד"ר יעל בר טל, מומחית בכירורגיה כללית שהייתה אחראית על ניהול המקרה.
לדברי הרופאים, זה היה השלב הקריטי ביותר מבחינת הסיכון והצורך בשמירה על יציבות הלב ולחץ הדם.
"האתגר המרכזי היה שכל עוד גידול האדרנל נמצא בגוף, כל מגע בבלוטה עלול לגרום להפרשה בלתי מבוקרת של אדרנלין ונוראדרנלין ולהוביל לתנודות קיצוניות בלחץ הדם, להפרעות בקצב הלב ולסכנת חיים ממשית", הסבירה ד"ר בר טל.
לאחר סיום הניתוח הראשון, בסביבות השעה 11:10, החל הניתוח השני. צוות כירורגיית השד, בהובלת ד"ר אילנה האס, מנהלת השירות האמבולטורי למנותחות שד במאיר, הסיר את הגידול הסרטני בשד. ההליך נמשך כחצי שעה.
בשעה 12:20 החל הניתוח השלישי, שבמהלכו הוסרו הרחם והשחלות יחד עם הגידול הסרטני. את הניתוח ביצע הצוות הגינקו־אונקולוגי בהובלת ד"ר אלכסנדרה בראון, רופאה בכירה ביחידה לגינקולוגיה אונקולוגית. ההליך נמשך כשעתיים וחצי.
ניתוח האדרנל וניתוח הרחם והשחלות בוצעו בגישה לפרוסקופית, באמצעות חתכים קטנים, שיטה שעשויה להקל על ההתאוששות ולהפחית את הכאבים לאחר הניתוח.
במהלך ההליך נכחו גם פרופ' שמואל אביטל, מנהל המערך הכירורגי, וד"ר מריו ביינר, מנהל המחלקה הגינקואונקולוגית.
שבועיים של הכנה מראש
ההחלטה לבצע את שלושת הניתוחים תחת הרדמה רציפה חייבה הכנה רפואית קפדנית. במשך כשבועיים לפני הניתוח אושפזה גלינה ועברה הכנה משותפת של צוותי הכירורגיה, ההרדמה והאנדוקרינולוגיה.
ד"ר חיתאם חג'וג' נאטור, מומחית ברפואה פנימית ומתמחה באנדוקרינולוגיה, ליוותה את הצוות בהכנתה. גלינה קיבלה טיפול תרופתי שנועד לחסום את השפעת הורמוני הסטרס ולייצב את מערכת הלב וכלי הדם, כדי להפחית את הסיכונים הצפויים במהלך הניתוח.
לדברי ד"ר בר טל, האפשרות לפצל את הטיפול לשלושה ניתוחים נפרדים כלל לא עמדה על הפרק לאחר שהוחלט כי ניתן לטפל בשלושת הגידולים בהליך אחד.
"העדפנו להימנע מכך שמטופלת בת 90 תעבור שלוש הרדמות ושלושה ניתוחים נפרדים. ברגע שהחלטנו שאפשר ורצוי לטפל בכל שלושת הגידולים בניתוח אחד, היה ברור שניתוח האדרנל חייב להיות הראשון", הסבירה.
לדבריה, ההחלטה לא התבססה רק על גילה של גלינה, אלא גם על מצבה הגופני, יכולתה להתמודד עם העומס הניתוחי ורצונה הברור לקבל טיפול מלא.
"חמש שנים? זה לא מתאים לי"
במהלך הדיונים הוצגו בפני גלינה גם חלופות שאינן ניתוחיות, ובהן טיפולים הורמונליים, שהיו עשויים לאפשר שליטה במחלה למשך מספר שנים. אולם גלינה הייתה נחושה בדעתה לעבור את הניתוחים ולהסיר את הגידולים.
ד"ר בר טל סיפרה כי כאשר הוסבר לגלינה שאחת החלופות עשויה לספק מענה למשך כחמש שנים, היא השיבה בחיוך: "חמש שנים? זה לא מתאים לי. אני מתכננת לחיות עד גיל 120 – אתם תעשו את העבודה שלכם, אני סומכת עליכם, ואני אעבור את הניתוח".
לדברי בר טל, גלינה הבהירה פעם אחר פעם עד כמה חשוב לה להוציא את הגידולים מגופה ולשמור ככל האפשר על איכות חייה. נחישותה הייתה אחד השיקולים שהובאו בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות, לצד ההערכה הרפואית המקיפה.
את הליך ההרדמה המורכב ניהלה ד"ר מירית להב, מנהלת יחידת ההתאוששות. האתגר, לדבריה, לא הסתכם בהתמודדות עם התנודות האפשריות בלחץ הדם, אלא כלל גם את העומס המצטבר של שלושה ניתוחים רצופים אצל מטופלת בת 90.
"במקרה הזה היה צורך להתמודד לא רק עם התנודות החריפות בלחץ הדם, אלא גם עם העובדה שלאחר ניתוח אחד היא המשיכה מיד לשני ניתוחים נוספים. בגיל 90 צריך לקחת בחשבון את כל הרזרבות של הגוף ואת העומס המצטבר של שלושה ניתוחים", הסבירה.
בתום ההליכים גלינה התעוררה, צינור ההנשמה הוצא והיא נשמה באופן עצמאי כבר בחדר הניתוח. בהמשך הועברה להשגחה ביחידה לטיפול נמרץ למשך 24 שעות. למחרת הועברה למחלקה הכירורגית, והתאוששותה הייתה טובה וללא סיבוכים, לפי הצוות הרפואי.
"הגיל הוא לא להיות סיבה לוותר"
ד"ר ירון רודניצקי, מנהל היחידה לכירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה וסגן מנהל המערך הכירורגי במרכז הרפואי מאיר, אמר כי המקרה ממחיש את החשיבות של בחינת מצבו הכולל של המטופל ולא הסתמכות על גילו הכרונולוגי בלבד.
"היום אנחנו פוגשים יותר ויותר אנשים בני 80, 90 ואפילו 95 שהם פעילים, צלולים, בעלי איכות חיים טובה ומלאי תוכניות לעתיד. לכן, כשאנחנו מקבלים החלטה על ניתוח, אנחנו צריכים להסתכל מעבר לגיל הכרונולוגי ולבחון את הגיל הביולוגי – את מצבו התפקודי של המטופל, מחלות הרקע, מצבו התזונתי והגופני, מצבו הרגשי ומעגלי התמיכה שסביבו", אמר.
לדבריו, בגיל מבוגר יש להביא בחשבון סיכונים נוספים, ובהם מחלות לב וריאה, ולהיערך אליהם מראש. עם זאת, הגיל כשלעצמו אינו צריך להוביל לוויתור על טיפול שעשוי לשמר או לשפר את איכות החיים.
הוא הוסיף כי הכנה גופנית ותזונתית, תמיכה רגשית ומעורבות של צוות רב־תחומי מאפשרות להתאים את הטיפול לצורכי המטופל ולהפחית סיכונים. לדבריו, התפתחות תחום הכירורגיה הגריאטרית מבטאת את ההבנה שלמטופלים מבוגרים יש צרכים ייחודיים המחייבים התייחסות פרטנית.
"אם לאדם יש איכות חיים טובה והטיפול יכול לשמר או לשפר אותה, אנחנו צריכים לתת לו את ההזדמנות ולא לתת לגיל להחליט עבורו מראש", סיכם.
המסע של גלינה: סיפור חיים יוצא דופן
מאחורי המקרה הרפואי עומד גם סיפור חיים יוצא דופן. גלינה, תושבת קיבוץ שפיים, חוותה בילדותה את מלחמת העולם השנייה ואת שנות הרעב והמחסור שבאו אחריה. עשרות שנים לאחר מכן, כשחיה בקייב שבאוקראינה, התמודדה עם השלכות אסון צ'רנוביל והזיהום הרדיואקטיבי שהשפיע על אזורים נרחבים במדינה.
עם פרוץ המלחמה באוקראינה, כשהייתה כבר בשנות ה־80 לחייה, ארגנה משפחתה מבצע חילוץ מורכב כדי להוציאה מהמדינה ולהביאה לישראל.
בתה, ילנה פאר, סיפרה כי אמה נאלצה לעזוב את קייב כמעט ללא רכוש, עם תיק קטן של בגדים וללא המסמכים שנותרו בארון ולא הצליחה להגיע אליהם. בעזרת מתנדבים שסייעו לה לאורך הדרך, היא הצליחה להגיע לרומניה ומשם לישראל. המסע נמשך כמעט שבועיים.
"אמא היא אישה מאוד פעילה ועצמאית, ומעולם לא נתנה לגיל להגדיר אותה. אולי זו גם הסיבה שהיא התמודדה כך עם כל מה שעברה בחייה – מלחמת העולם השנייה, שאותה חוותה כילדה, השנים הקשות שאחריה, השלכות אסון צ'רנוביל שחוותה כתושבת קייב, ולאחרונה גם המלחמה באוקראינה", סיפרה הבת.
לדבריה, אמה עברה גם את מסע החילוץ המורכב בגבורה, וכך התמודדה גם עם הניתוח.
לצד הנחישות, גילוי הגידולים עורר בגלינה פחד עמוק. בתה סיפרה כי המשפחה ראתה עד כמה האבחנה טלטלה אותה ועד כמה הייתה נחושה שלא להמשיך לחיות עם המחלה.
"כשהיא גילתה על הגידולים, ראינו גם עד כמה היא פחדה. היא אמרה לנו: 'אני לא מוכנה להמשיך להיות עם הסרטנים. אני כל פעם נרדמת ורק חושבת על זה שהם אוכלים אותי. אני פשוט לא ישנה, אני בוכה כל הזמן – אני לא רוצה חיים כאלה'", סיפרה ילנה.
לדבריה, דווקא ברגעים האלה, לצד החרדה והחשש, היה ברור עד כמה אמה רוצה להמשיך לחיות ועד כמה היא נחושה להילחם במחלה.
"אני יודעת כמה הרבה היה תלוי בצוות הרפואי, ואני רוצה שידעו עד כמה אנחנו מעריכים אותם. ראינו מקרוב עד כמה הרופאים היו מעורבים – מקצועית ואנושית. הרגשנו שאמא נמצאת בידיים של אנשים שעשו הכול כדי שהיא תעבור את זה בשלום. אני גאה בה מאוד, וגם בצוות שהיה שם בשבילה לאורך כל הדרך", סיכמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו