פגישה רומנטית לארוחת ערב עשויה להיות מתכון לא רק למערכת יחסים טובה, אלא גם לבריאות מטבולית מאוזנת יותר. אכילה בנוכחות בן או בת הזוג עשויה למתן את זינוק הסוכר בדם לאחר הארוחה ולזרז את החזרה של הגוף לקו הבסיס, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי.
החוקרים מייחסים את ההשפעה המטיבה הזו למודל הנקרא "פיזיולוגיה חברתית" - ויסות יעיל ורגוע יותר של תהליכי הגוף השונים כאשר אנו נמצאים בחברת אנשים הקרובים אלינו. מעבר לפיזיולוגיה, נוכחות זוגית מעודדת לעיתים קרובות הרגלי אכילה איטיים יותר, בחירות מזון מאוזנות יותר והפחתה ברמות הסטרס - גורמים שמסייעים ישירות לצמצום קפיצות הגלוקוז.
24% פחות תגובת סוכר בדם
המחקר בחן צעירים בריאים בני 18 עד 37 ללא סוכרת, הנמצאים במערכות יחסים מחייבות. במסגרת ניסויי מעבדה התבקשו המשתתפים לאכול ארוחה תקנית של לחם לבן (העשיר בפחמימות זמינות) בשתי הזדמנויות שונות: פעם אחת לבד ופעם אחת לצד בן או בת הזוג, לפי דיווח בעיתון הגרמני Bild.
ממצאי הניסויים הציגו תוצאות מובהקות. בניסוי שכלל 54 זוגות שאכלו 50 גרם פחמימות מלחם לבן, האכילה בנוכחות בן או בת הזוג נקשרה לירידה ממוצעת של 24% בתגובת הגלוקוז הכוללת, לצד חזרה מהירה בהרבה לרמות הסוכר הרגילות, לפי דיווח ב-New York Post.
קלינאים מסבירים כי עומס דחק נמוך יותר עשוי לשנות לטובה את אופן עיבוד הפחמימות בגוף. בנוסף, ארוחות משותפות נאכלות לרוב בקצב איטי יותר, דבר שמשפר את תחושת השובע וממתן את קצב ספיגת הסוכר במערכת העיכול. צוות המחקר מעריך כי היתרונות אינם נובעים רק מהפחתת מתח נפשי, אלא משקפים תיאום פיזיולוגי בלתי מודע שמנהל המוח כשהוא חרג בקרבת אנשים מהימנים.
עם זאת, החוקרים מקפידים לסייג את הממצאים ומציינים כי נרשמה שונות בין הזוגות, כך שחלקם לא הראו שינוי כלל, ואצל אחרים הנוכחות הזוגית אף הגבירה את הלחץ והניבה תוצאות פחות טובות. בנוסף, המחקר בחן תגובות קצרות-טווח במעבדה בלבד בקרב צעירים בריאים, לפי דיווח באתר Ensonhaber.
כעת נותר לבדוק האם ההשפעה הזו נשמרת לאורך זמן, והאם היא ישימה ומועילה גם עבור אנשים המתמודדים עם סוכרת או מגוון מצבים מטבוליים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו