מאות יהודים הגיעו לכנס רופאים ורופאות עולים שהתקיים בשבוע שעבר בפריז. זה הכנס השני שמתקיים עבור רופאים בתוך שנה, ההתעניינות גדולה ולרוב המשתתפים יש סיפורים לא פשוטים על חוויות אנטישמיות. משינוי שם יהודי באפליקציית "אובר", דרך חשש לדבר על ישראל ליד אנשים זרים, נידוי מקבוצות לימוד באוניברסיטה ועוד.

הכנס המדובר, MedEx, הוא חלק מתוכנית לאומית רחבה בהובלת משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות ומשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יחד עם ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף הסוכנות היהודית לקליטת רופאים עולים.

אהרון ספסף (40) הוא סטודנט לרפואה בשנה חמישית. אשתו, קארן ברוך ספסף, היא כבר רופאה שעובדת בחדרי מיון. לבני הזוג שתי בנות, בתיה בת 4 וחצי שמתרוצצת בין באי הכנס וחווה בת החצי שנה שיושבת בעגלה ומחייכת לכל עבר.

"רצינו לחיות בישראל מאז שהתחתנו. למעשה התחתנו בישראל. אבל לא היינו בלחץ לעבור. אחרי 7 באוקטובר ואחרי שראינו מה קורה עם הבנות רצינו לעלות לישראל. גם כדי לתרום לישראל".

בלי עברית

ספסף מספר כיצד היחס של עמיתיו ללימודים השתנה מקצה לקצה מאז פרוץ המלחמה: "אני יותר מבוגר מרוב הסטודנטים ורובם התייחסו אלי מאוד יפה ובכבוד. אחרי 7 באוקטובר הכל השתנה. ממש ביום שאחרי. הם לא אומרים שלום, לא מדברים איתי. לא חולקים עימי סיכומי שיעורים. יש לנו קבוצות עבודה, אבל עכשיו הם לא רוצים אותי בקבוצה. יש לנו קבוצה נפרדת של סטודנטים יהודים".

קארן מספרת שהבת הגדולה הולכת לבית ספר יהודי. "אני לא מרגישה חופשייה לדבר על ישראל כפי שאני רוצה. וגם הבת שלי. אם במונית או במטרו היא שרה שירים על ישראל שלמדה בגן, אני במתח ומבקשת ממנה לא לשיר עכשיו. זה בעייתי בשבילי ובשבילה".

בני הזוג הגיעו לכנס לבחון את אפשרויות התעסוקה לקארן כרופאה, והאם אהרון יוכל אחרי שישלים את לימודיו לעשות התמחות בישראל. לשאלה אם המצב לא מפחיד אותם עונה קארן: "לילדים זו סיטואציה קשה. למשל אם יש אזעקה בלילה. בצרפת אולי יותר קל אבל גם פה אני לא מרגישה טוב. אני לא יכולה לבטא את זה שאני יהודייה, אני מרגישה שונה. אני לא יודעת איך יהיה פה בצרפת עוד 10 שנים ובישראל אני מרגישה טוב וזה חשוב".

יעל בן חמו נראית סטודנטית צעירה לרפואה, אבל היא מומחית ברדיולוגיה עם ותק של עשר שנים. היא גרה בבלגיה ועובדת בקליניקה פרטית ובבית חולים. היא אמא לשלושה ילדים בנות 11 ו־9 ובן 6.

"אני חושבת על זה כבר כ־10 שנים. אני רוצה לעשות עלייה עבור ילדיי. יש לי שלושה ילדים ואני רוצה לעלות לישראל בשבילם. אני רוצה שהם ירגישו בנוח כיהודים. אנחנו לא עוזבים כי אנחנו מפוחדים, אנחנו רוצים שיהיה להם עתיד. אנחנו חוששים מהמלחמה בישראל, אבל אני יותר חוששת מכך שילדיי יגדלו כיהודים בבלגיה".

משנים שם

לדבריה, היא חשה אנטישמיות מזרים בבלגיה: "צריך לשנות שם כשמזמינים מונית, שלא יהיה שם יהודי. יש הרבה אבטחה בבית הספר ובבתי כנסת. את מרגישה כאילו אנשים מתחילים לדבר לא טוב על יהודים. אני לא מרגישה בנוח.

"אנחנו מתכננים לעלות רק עוד שנה. נעשה צעד אחרי צעד. זה מעורר רגשות לראות בכנס הזה שאנחנו לא היחידים שרוצים לעזוב, וזה אומר שאירופה במצב לא טוב", היא אומרת.

בנג'מין אבטאן (29), שיסיים עוד כחצי שנה התמחות בהרדמה, ואשתו רייצ'ל (27), מנהלת מותג בחברה של מותגי יוקרה, חוו אירוע לא נעים עוד במהלך ההתעניינות בהשתתפות בכנס. "השבוע היה לנו אדם שבא לעשות עבודת שיפוץ בבית. הוא דיבר ערבית אז ידענו שהוא מוסלמי. לבנג'מין היתה שיחה ממדקס לקראת הכנס והוא העדיף לצאת מהבית, כי הרגיש בטוח יותר לדבר על ישראל בחוץ, ולא ליד האנשים שהיו אצלנו בבית ועשו שיפוץ".

בני הזוג מציינים שסבתו של בנג'מין חיה בישראל ושהם גדלו כציונים, ועוד לא החליטו סופית אם ברצונם לעלות. "אנחנו חושבים על זה. אם נרצה לחיות בחו"ל זה יהיה בישראל. לשם אנחנו שייכים ושם נרגיש בטוחים. זה או פריז או בישראל. שנינו חשבנו על זה לחוד ועכשיו יחד". שניהם משתפים שמאז המלחמה הם אמנם מדברים על יהדותם, אבל נמנעים מלהזכיר את המילה ישראל מחשש לתגובות עוינות.

שר הבריאות, אוריאל בוסו, אמר בכנס: "עלייה של רופאים לישראל היא לא רק מענה לצורך רפואי - היא מעשה ציוני מהמדרגה הראשונה. בזכות התוכנית הלאומית שיזמנו יחד עם שותפינו, כבר יותר מ־650 רופאים עולים הצטרפו למערכת הבריאות הישראלית ונכנסו אל שורותיה במלוא העשייה והשליחות הציבורית".

לעוד שנים רבות

לאחרונה נעשו שני מהלכים של משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית כדי להקל על ההכרה בהתמחות של רופאים עולים מ־7 מדינות.

ד"ר אפרת אפללו, ראש מנהלת רופאים ומקצועות רפואה במשרד העלייה והקליטה: "ההכרה במומחיות והמסלול הירוק לצרפתים זו בשורה משמעותית שתוסיף לקיצור טווח קבלת הרישיון. תיאורטית מי שיודע עברית וסוגר פה את נושא ההעסקה בכנס, יכול תוך שבוע להתחיל לעבוד בישראל".

הרב יהושע פס, מייסד־שותף ומנכ"ל "נפש בנפש": "מעודד לראות ש־450 רופאים נרשמו לאירוע הזה, בגיל ממוצע של 33 שנים, מה שאומר שמדובר על רופאים שיתרמו הרבה שנים. אחרי 7 באוקטובר הם חשים מחוברים מאוד לישראל ורוצים לתמוך בה על ידי כך שיעלו לארץ. הם יכולים בכנס הזה לצאת מחדר אחד עם הכרה ברישיון ובהתמחות וזו מהפכה. תוך שבוע מעלייתם, לאחר שיקבלו תעודת זהות ביד הם יוכלו לעבוד. זה חוסך להם חודשים".

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יצחק וסרלאוף: "מדינת ישראל זקוקה כיום יותר מתמיד לרופאים ולצוותים רפואיים איכותיים בנגב ובגליל. כל רופא שעולה לישראל הוא מתנה גדולה עבור המדינה, ובמיוחד כשהוא עולה ליישובי הנגב או הגליל, שם מורגש במיוחד המחסור ברופאים".

הכותבת היתה אורחת של ארגון "נפש בנפש"