אביתר והדרי קמחי חולקים לא רק זוגיות ארוכת שנים, שישה בנים ומשפחה משותפת. יש עוד ברית סמויה שמחברת בין שניהם - גם אביתר (37) וגם הדרי (37) תרמו כליה מגופם לטובת אדם שלא הכירו קודם לכן. אביתר תרם כליה במאי 2017, והדרי עשתה זאת כמעט שבע שנים אחריו, לפני כחודשיים.
מסתבר שהתופעה הזו לא כל כך נדירה: אביתר והדרי הם בני הזוג ה־30 שתרמו שניהם כליה מגופם, ובארגון "מתנת חיים" מדווחים שבימים אלה שני בני זוג נוספים עשו את הצעד הלא שגרתי.
הראשון מבני הזוג שעשה זאת היה אביתר, מורה בישיבת "חפץ לב" בנחלים. "זה היה רעיון שבשלב הראשון נשמע לי הזוי", הוא מתאר. "ואז ראיתי כתבה על תרומת כליה במסגרת 'מתנת חיים', כאשר חבר שהיה איתי בצבא הופיע בכתבה כתורם כליה. וכבר אז הרעיון הבריק לי, אפילו לא שיתפתי את הדרי".
"ערך גדול ומשמעות"
הסימן השני הגיע כעבור זמן קצר בפעילות חברתית שבה השתתף אביתר, של קבוצת גברים. "הייתה פעילות של היכרות, שבה היה צריך לספר משהו שלא יודעים עליך. ואחד החברים סיפר שהוא תרם כליה. גם אז זה עדיין נראה לי הזיה, אבל כבר חיזק אצלי את הידיעה. התחלתי לברר איך עושים זאת. לא מגניב אותי לעשות קפיצה ממטוס כדי להגיד שעשיתי משהו משוגע, אבל זה דבר שאני רואה בו ערך גדול ומשמעות, אז אני זורם לעשות זאת גם אם זה נראה משוגע. ראיתי שהדבר אפשרי וקיים, ואנשים ממשיכים את החיים שלהם".
אחרי שהרעיון נבט בו הגיע הרגע שלו לשתף את הדרי ולראות איך תגיב. אביתר החליט להפריח בלון ניסוי ולספר לה על החבר שתרם כליה ולשמוע מה דעתה.
"היה לי חשש שהדרי לא תקבל את זה, אבל היא זרמה לגמרי ופרגנה. בדיעבד, אחרי שאני תרמתי היא אמרה שהיא חשבה על כך עוד לפניי. אבל היות שלא מאפשרים תרומת כליה לנשים שעתידות ללדת, מבחינתה האמירה הייתה 'מצוין, לך על זה. אם הייתי יכולה - הייתי עושה זאת בעצמי'".
לאביתר לא היה משנה למי הוא יתרום כליה. לאחר שקיבל החלטה נוצר חיבור בינו לבין דניאלה פז, אישה בשנות ה־70 לחייה מאשקלון, שמתאמנת בחוג פילטיס עם אימו. הוא לא התאים לה מבחינה ביולוגית, ובפועל נוצרה תרומה מוצלבת: אביתר תרם כליה לאישה בשם מרים סל, והבן של מרים, שלא התאים לתרום לאימו, נמצא מתאים לתרום לדניאלה.
"הקשר עם דניאלה מדהים. היא כמו סבתא חדשה שנוספה פתאום. היא כמו עוד אמא שמתקשרת לאחל לי מזל טוב ליום הולדת ושנה טובה. אישה מהממת. גם עם מרים יש קשר ומתקשרים לאחל שנה טובה וחג שמח לפני פסח. היינו בבר מצווה של הנכד שלה. זה קשר עדין, בקצב שלהם".
"דיאליזה מפרקת את הגוף"
הדרי עובדת כאנליסטית מידע בבנק דיסקונט. היא התבשלה עם הרעיון לתרומת כליה למעשה מאז שאביתר שמע לראשונה על האפשרות הזו, מאותה כתבה על החבר שתרם כליה. אלא שאז הייתה בשלבי הרחבת משפחה, והדבר כאמור לא אפשר לה לתרום.
"אביתר שמע מחבר שלו שתרם כליה וסיפר לי את זה בהתלהבות ובהלם, ולי עברה בראש המחשבה 'מגניב, אולי תתרום גם אתה'. אבל לא אמרתי לו את זה, ולעצמי אמרתי שזה גם משהו שהייתי רוצה לעשות בעתיד.
זה ממש להציל חיים ולעזור למישהו, כי אדם שמטופל בדיאליזה הוא אדם שלא יכול אפילו לצאת לחופשה. צריך להיות שלוש פעמים בשבוע צמוד לזה. זה מפרק את הגוף, זה מתיש, זה משפיע על כל המשפחה. אז הסיפור הזה טמן אצלי איזו מחשבה ואחר כך, כשבעלי בא אלי עם הרעיון ואמר לי: 'הדרי, אני חושב לתרום כליה', התשובה שלי הייתה: סבבה".
דווקא במשפחה הקרובה היו חששות. לדברי הדרי, "אמא שלי הייתה לגמרי בהיסטריה. היא חששה שיקרה לו משהו או שהוא יצטרך יום אחד את הכליה השנייה. אבל בעיניי, כאנליסטית, ידע מפיג הרבה חששות וככל שלומדים ויודעים על מחלות בכליות זה מפיג הרבה מהדאגות".
כשהילדים, בני 3.5 עד 17, גדלו הדרי הרגישה שעכשיו זה הזמן שלה לתרום כליה מגופה. "אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לדחות זאת, כי אם אני אדחה זה רק יהיה יותר קשה. פניתי ל'מתנת חיים' והתחלתי את התהליך, בדיקות וכו'. התהליך היה איטי, ואז פתאום התקשרו ומאותו רגע זה היה מהיר".
אביתר: "מבחינתי זה הגיע משום מקום, כשהדרי העלתה את נושא תרומת הכליה. לאורך השנים היא אמרה לי: 'כיף שתרמת, אולי גם אני אתרום', אבל זה היה כרוך בשאלה אם יהיה עוד ילד או לא. כשהחלטנו שכנראה זהו, היה מתבקש שהדבר יגיע. רק לא ידעתי מתי זה יבוא".
ואיך הגבת?
"אמרתי לה: 'לכי על זה, מגניב'. יצא שחצי מהתורים אני קבעתי לה".
הדרי תרמה כליה לחולה בשם ששון, משום שלשניהם סוג דם O. אשתו של ששון רצתה לתרום לו אך לא התאימה. "אמרו לו: 'ארבע שנים אתה תחזיק פה בדיאליזה', והוא היה כבר שנתיים וחצי בדיאליזה. זה אדם שהיו לו הרבה קשיים, עבד במשמרות, ובסוף גם צריך לפרנס את המשפחה. הוא אב לשני ילדים שצריכים אבא", סיפרה.
"כמה זה השפיע על המשפחה"
"כשאת רואה את החסד הגדול, עם המשפחה, וכמה התרומה השפיעה להם על החיים, הדבר עוד יותר מחזק את המקום הזה, שהוא באמת עזרה מדהימה מכל הבחינות. כי בסוף מדובר בבן אדם שלא עובד, וכל המשפחה סביבו צריכה לתמוך בו. זה דבר משמעותי לבן אדם, למשפחה, לסביבה, ואפילו בסוף גם בתכלס למדינה. כי מדובר במישהו שנתמך על ידיה, לעומת בן אדם שמתפקד, עוזר ומועיל לחברה ותורם בעצמו. לכן מכל הבחינות הדבר חיזק אצלי את ההכרה שמדובר בדבר מדהים לעשות".
על התהליך מול הילדים סיפרה הדרי: "לילדים הגדולים סיפרנו קצת לפני שהיה תאריך לניתוח. הם זכרו את התהליך עוד מהתרומה של אבא והיו בסדר עם הסיפור. הבכור התחיל להתעניין לגבי תאריך הניתוח והאם לא אלך לעבודה, ואני חשבתי שנחמד שהוא מתעניין. הוא אמר לי: 'אז יהיה לי את הרכב לשבועיים'.
"הילדים פעילים בבית ועוזרים גם אחרי הניתוח. את הקטנים שאלנו אם הם יודעים מה זה תרומת כליה. הם אמרו: 'אבא עושה את זה מלא פעמים', כנראה התבלבלו עם תרומת דם. אחר כך הסברנו להם בסיוע ספר על הנושא".
אבל העזרה הכי משמעותית הייתה התמיכה של אביתר בה אחרי הניתוח, כמי שעבר זאת בעצמו. "עזר לי שראיתי אותו, איך הוא חווה את הניתוח", מספרת הדרי. "היה לי גם כיף לדעת שהוא חזר לתפקוד מלא, לספורט, לריצה. אין לו, ברוך השם, שום בעיה בריאותית, שום דבר, והכל, ברוך השם, באמת טוב אצלו. זה מאוד מחזק. אתה רואה את זה בלייב".
גם הדרי עצמה כבר חזרה לעבוד כשלושה שבועות לאחר הניתוח.
אביתר: "אני חושב שידעתי בדיוק מה עובר עליה ומה מידת הכאבים. הייתי צמוד אליה כל הזמן, ידעתי ממה היא סובלת ויכולתי להיות אמפטי ולעזור. גם הרגשתי שעזר לה שהיא יכלה לשאול אותי. כשאמרתי לה 'מחר יהיה יותר טוב' - זה נתן לה כוחות ועודד אותה, נתן לה ביטחון, לא כקלישאה".
שני בני הזוג מדגישים שהסיבה שבחרו לשתף בתרומה שלהם היא רק כדי לעודד אחרים לבצע את התהליך. הדרי: "רציתי להפיץ את הטוב הזה ואת האפשרות הזו לעשות טוב. אתה צריך לצאת מאזור הנוחות שלך לפעמים".
אביתר: "אני מרגיש שזכינו כזוג. עשינו הרבה דברים לאורך החיים - משפחה וילדים - וזו ברית מאוד עמוקה. אבל בעיניי הדבר הזה פירושו ששנינו נכנסנו למועדון מאוד יוקרתי. זו לא המלצה לזוגות, אלא תהליך שצריך להיות מאוד מחוברים אליו. חשובה היכולת להיות מחויב לעצמך. ידעתי שאני עושה פעולה שתורמת, אך גם דורשת ממני. זו אחריות כלפי הילדים וכלפי אשתי, לשמור על עצמי ולקבל החלטה מושכלת, וכזוג עוד יותר. הסיבה שאני מסכים להתראיין היא לא כדי שימחאו לי כפיים, אלא משום שאני יודע איך כתבה על אנשים שתרמו כליה השפיעה עלי".
"גאווה לעם ישראל"
הרבנית רחל הבר, נשיאת עמותת "מתנת חיים" וכלת פרס ישראל: "יותר מעשור אנו נחשפים למהפכה הישראלית הגדולה בתרומות כליה אלטרואיסטיות, ולמרות שאנחנו מתקרבים לאלפיים תרומות, בכל פעם מחדש אנו מתרגשים כאילו זו פעם ראשונה.
התופעה של בני זוג שתורמים כליה שניהם היא פשוט בלתי נתפסת, מתרחבת והולכת, והיא מפעימה ומרגשת באופן בלתי רגיל. מדובר בעשרות משפחות שזוג ההורים תרמו כליות לאחרים והצילו חיים של אנשים ונשים שאינם מכירים ומוציאים אותם מעבדות הדיאליזה לחיים שלמים ובריאים. אין דבר חינוכי, ערכי וחברתי גדול מכך, וזו גאווה עצומה לעם ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו