אין להם אוויר: חולי ריאות ממתינים לטיפול שיקומי במשך יותר משנה

חולים במחלות ריאה, לרבות חולים קשים שממתינים להשתלת ריאות, לא מקבלים טיפול לשיקום הריאות, אף שהטיפול נכלל בסל התרופות. הסיבות: מחסור במכוני שיקום ריאות בבתי חולים, תורי המתנה ארוכים ומחסור בפיזיותרפיסטים בתחום.

מדובר באלפי חולים במגוון מחלות, ובהן COPD ("מחלת המעשנים"), פיברוזיס ריאתי, יתר לחץ דם ריאתי, מועמדים להשתלת ריאות ומושתלים. החולים, באמצעות "לנשום - העמותה לחולי ריאה בישראל", מסבירים כי שיקום ריאות הוכח כיעיל לא פחות מטיפול תרופתי, ואף משמעותי יותר במקרים רבים: הוא משפר את התפקוד היומיומי, תורם לבריאות הנפשית ומונע הידרדרות מסכנת חיים.

רופאי ריאות בכירים מצביעים על מחסור במכוני שיקום ריאות בפריפריה, שבעטיו נאלצים החולים לנסוע במשך שעות לטיפול. כמו כן, זמני ההמתנה לטיפול עלולים להגיע ליותר משנה ואף לשנתיים, וכשמדובר בחולי ריאות כרוניים העיכוב מסכן את בריאותם.

לצד כל אלה יש גם מחסור בפיזיותרפיסטים נשימתיים, עקב תגמול נמוך בתחומם לעומת תחומי פיזיותרפיה אחרים, וקשיים בקבלת התחייבות (טופס 17) מהקופות.

ורד קיסוס (54), חולה ב־COPD ומועמדת להשתלת ריאות: "בארבע שנים זכיתי רק לטיפול אחד בסורוקה. התורים ארוכים, אין יחס אישי ואין תמיכה מתאימה". אילת גזית, חולת פיברוזיס ריאתי בשנות ה־30 לחייה, טוענת: "קבלת התחייבות לשיקום ריאות היא מלחמת התשה, ולפעמים החולים מוותרים מראש על המלחמה הזאת כי אין כוח למלחמות מול קופות החולים".

"הרגולציה קריטית"

שיקום ריאות כלול בסל התרופות מאז 2011, ולפני כשנתיים אף הורחבה הזכאות לקבוצת חולים נוספת של מחלות ריאה שמלוות בהיווצרות צלקות ברקמת הריאה. ב־2021 העבירה ועדת סל התרופות תקציב חד־פעמי של כ־33 אלף שקלים שיועד להקמה של מכוני שיקום ריאות בפריסה ארצית, לרווחת חולי קורונה שנדרשו לשיקום ריאתי.

ממחקר של המכונים האמריקניים לבריאות (NIH) עלה כי לחולי ריאות כרוניים שעברו שיקום ריאות פחתה בכמחצית כמות האשפוזים שלהם בהשוואה לחולים שלא עברו שיקום, וגם מספר פניותיהם למיון ירד ב־42%.

ביולי שעבר ביקשה ח"כ טטיאנה מזרסקי מיו"ר ועדת הבריאות, ח"כ יונתן מישרקי, לקיים דיון על הגדלת מערך שיקום הריאות בישראל - והדיון ייערך במהלך חודש מארס. בדצמבר האחרון היא פנתה גם לשר הבריאות, אוריאל בוסו, וקבעה כי "מדיניות רגולטורית מול הקופות ובתי החולים היא חיונית וקריטית".

לדבריה, מדיניות זו נדרשת משלל סיבות: "שיקום הריאות משפר את הרמה התפקודית ואת איכות חייו של החולה, ואף מאריך את תוחלת חייו. עם זאת, החולה נאלץ להתמודד מול הקופה כדי לממש את זכאותו המוגדרת בסל התרופות, ולעיתים רבות אפשרות הטיפול במכון לא מוצעת לו, או שזמני ההמתנה ארוכים מאוד".